Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אב תקמט (1789) · p. [Seite 28]

( שמח ) ונפי אמרם הפחותשבמעשיהס/ ואס היהר6עה ותחבולה מדון/ צל זה לצדקה יחשב ולחפץ אלוה ממעל ל רציחה ומדמה התאחזו עם הדרך הישרה וינואלו את פניה ויתעבו אותה * אנשי קארטהאגא שרפו את בניהס למולך / כהני ציבע^לע סרסו עצמן לכבוד התועבה הזאת / וכל כהני האילים פעס ענו בצום נפשם וייסרו בשרם בשוטים / ופעם שמחו ויגילו כמשגעים ונחשירי דעת עד בלי די t בעשותם מריס מגונים ומתועבים מאוד / ,ואמרו שנל זה מצות אלוהיהם " אבל נס מאליליהם עצמם ספרו כדברים האלה שעשו מעשים בלתי ראויס כי אם לאיש חמש ובליעל * ויותר מזה אש נמצא איש אשר לא החזית נאמונתס ולא הלך בעקבות הנלוזים המיתוהו בלי חמלה אף ני היה נקי ובר לבב ולא תשב רעה בלבו / וחרוד יחרד לב כל קורא בזכרו את כל הרעה והעול אשר עשתה אמונת שוא על הארץ " רבים אשך הוליכה לעבת מהאנשים אשר מתו בדבר ובמלחמה איומה היא עת תשלוף תרבה ותעיר תרועת מלחמה " נ*ס נוהם וגורש וכרוח חזק מפרק הריס ומשבר סלעים תשרג ותאשים את כל ולא תדע נכוחה ־ לא תשבע עדי ישעופון נחלים מדם חללים ורחובות עיר ימלאו פגרי אנשים נקיים * אשרינו! כי נועל יד וחרב מידי הנומדים והבודאים ושבע המלך מתת תמשול — למה נרע לאיש על כי לא יאמין את חשר אנחנו מאמינים? —־ ולמה ירדוף איש את רעהו על ני תעה וילך בשגגה נתיב זר * ־־ אם הוא נקי ונר לבב אשר לא יעשה לנו רעה כי אם ילך במעגלי הצדק והמשפע / מה לנו מימושיו לקראת ה' אס עוביס המה אם לא? יוכיח אותו אלהים אם חעא ויורהו בדרך הישר ואנחנו מה? סוף דבר / האיש אשר יאמין באלהיס חיים וטוב ואהוב לבני אלם הוא אחינו ורעינו / כי אב אחד לנלנו ואל אחד בראנו ההמשך באחד מדפים הנאים יי