Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · סיון תקמט (1789) · p. [Seite 23]

;פר ימי שמותם i באמד ( רעט) (ני לא אז יגרעו נטפי דמעותי ודמעותיך עשריה ✓ לגאול משחת נפש אחיכועם ידידנו) : עזם מפלת איש נץ ערפילי צלמות / הכרת פניו תענה עוד חושן עוזו ונדבת לנבון וימחה כמות לא תוכל לכבותם 5 ואב זקן על. ירכתו נפלו במספר הרוגים בני הנעורים / במותם נכרת שבע גבוריס / עדי רגע 5 גם שם.הוא תפארת הבחורים / על ראש גבעה אחת / ואתו s, v חבר מרבבות גבוריס החזיקו על ידו נלחמו ומתו י בידים רפות מלאות חלחלה החזקתי את גויתו העהורה / שמתי פי על פיו / ועל כתפי נשאתי את המשא היקר ממצב הלזה " אז נאספו יחד אחוזת מרענו ובכי הקריבו לדודנו המת ו כאחד. ככולם רעים נעזבים / כולנו מלאים מלים מרוב עצב לא יעבורון פה / על פנינו דמעות חרישית דוס והאלם בה עמדנו / כעצב שיש עומד לציון עלי קבר " בקרב לבבנו י הוי איש הדמים! אשר אנה לידך לקחת נפש רענו זה / לו ידעת איזו לבב היתה למטרה לחצך / יחל נכמרו נחומיך כי עשית (הגס הלום אין משכורת כי אס לאבד נפשות) " לו ידעת משפר האוהבים נאנחים המה באבדון האיש משלוח ידך / כי אז תרדנה עיניך דמעה.קודר ואבל תהלך (כל עוד נגע רוח אנוש בקרניך) לתשובת יום הקרב הנורא הלזה 5 מגן אס תחזיק עוד / אס לא תעמוד מנגד במלחמה עזה מאשפת לטבח בני איש לא נכרו זה אכזה ואיש לא ארב לרעהו ן אס לא אהוב תאהבנו / כמוני כמוך על זרועתיך לקחתו / ובמשבר. .אוהבים ■אולי על כולנו עלית לו ידעתו בחיים חייתו 9 עתה היית בעוכריו / הכיתו נפש / טבחתו / ואץ חרדה הפגיע בך גגון האשמה " מתי און! הנועדים לרצח לשנוא איש את רעהו בטרם ראהו / בגאות שריהם שופכים דמי אדם יאהבוהר בהודעו / ונמו :רנות 1 / השמש 1ף שמים עודמעע ♦ ,ן אורת ענר נה פתה מסביב / , זרטע י האנשים 1 ה עליהם ן ן ונעפי : c מלחמה! ן בקרבה ן jj 1 סביב , I!ץ גניי ן I ן יתומיו ־•המות* I ני