Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אדר תקמט (1789) · p. [Seite 18]

( קעח C לא ישים לנו : אס כל נהמה חיה ועוף חסים על מיהם / ודורשים להציל ממות נפשם להחיותם חיי הנלס / עתות קצוכות / אף כי האדם ✓ אשר צלם אלהיס צלמו / לא יסיר ידו מנניו להנחילם חיי עד ימים אין מספר / ולהציל נפשם משחת כלי ״ הלא נשלומס שלומם / ונטוגס טוכס / וישמחו גם שניהם אבות על נניס י אך לא אל איש להיות כמוהו רג נח משקיף כשקיפה אחת על"כל מעשיו מקטן ועד גדול * לא יוכל איש לעשות מלאכתו כשדה / לסחור ולחור כארץ / לדרוש אחרי המחיה ׳ והכלכלה / ולהיות נס נכיתו אצל כניו להשגיח עליהם ולנטות את שכחו לסכול עול החנוך והגדול! ומה גס ני יברך ה׳ את כיתו והרכה ירכה את ורעו / נכול יכול גס הוא נס כניו " על כן ינחר להם סורר־־ז / איש ישר ונאמן / איש יודע ספר ויודע דרכי עולם / לו יחן משנה שכר שניר / למען יפנה האיש ההוא מכל מלאכתו / לשאת עליז המשא הגדול הזה לשוס נל דעתו ולכו על אלה הכניס ולהיות להם נאכ שני / יהיה תמיד עמהס לחקור אחרי כחס ותכונת נפשס / חסרונם: יתרונם ומעלותם / ועל פיהם ינהלם לרגל המלאכה / לנחותס בדרך הצדק / ללמדם תורה ומוסר ויראת ה׳ חכמה ולעת לפי השנים ולפי נח השגתס " והנד! לדעת קצתם יהיה החנון והגדול עד י׳'ג שנים תחת יד פנוי ולא תחת יד בעל אשד־־י! כי אמרו שזה אומר כלכו / לל כעל אשה אנכי / אין זה לפי נכודי לעשות /!ל.להקטין אותי ולהשוות להילדיס נמעלליהס ובמעשיהם,!ל ולהשתעשע עמהם * » גס כל הדנרים אשר יעשו הילדים• לא יהיו כרצונו / ואינם נפי מהות ומצב הנשוא / וידא תמיד־ בהס למנעם עשזת כחפצס כשחוק ורקוד / ועי״ז תסור השמחה י וצהלת הנפש מפניהם / ני תהיה אימת האיש בעל דאגות J לפניהם תמיד ״ לא כן אס המורה הוא פנוי / מה שהוא מכונה על הרוג כשם נחזר / הוא כאח יהיה כעיניהס / חגר! במעשיהם / ויטו אונס לו כאהנה / ירוצו נשמחה לקראתי! לשמוע אלין ♦ — ואני לא אכריע פה א® האמת אתס / ט 1 אולי!