Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אדר תקמט (1789) · p. [Seite 17]

( קעז ) עד ני יגדל והיה לאיש ישר הולך / וראוי לכוא כקהל אנשי שם ומדע / וכחברת בני אדם / גל יהי גלי סדרים וכשרון מעשה / למען ימצא חן נעיני כל רואיו ככלי חפץ ונאה לקיום הקבוץ המאושר אף פי האדם ראש לכל היצורים / ויפת ה׳ באפו נשמת חיים / ונעע בתוכה רוח חכמה רוח דעת ותבונה / אין בידו לבחור בטוב האמתי מעודו / ללכת בדרך הישר ולנהוג אותו בהנהגות טובות מעת יש לאל ידו לעשות! כי יצר לב האדס רע מעריו / ובעודו קטן נקשר לבו בהבלים / שחוק ושכלות וקלות / וילך הולל ושובב מבלי אשר ידע אס הדברים rta אשר בחרבם לטוב לו כל הימים אשר הוא חי על האדמה / וגס אחרי כן י ואס אחת ישתרשו בו כילדותו / האזלת הסכלות ✓ הקנאה והתאוה / העזות וקשיות עורף / השרירות המשרה והגאוה / קשה מאוד להסירן עוד ממנו / גס ני יגדל והיה לאיש / לא יוכל לגרשן כלה כלה / כי איתן מושבותס * לכן נכון הדבר להדריך הילד בעודו קטן / להסיר כל אבן ומכשלה מדרכו אשר ילך בה / הסר משם קוץ ודרדר / למען ירוץ הנער בדרך הצדק / והטוב לו כל הימים אשר הוא חי עולמים ♦ דגל מי הדבר הזה לעשות / ולנטות את שכמו להמשא הגדול הזה? הלא על ר־זוריו המצוה הזאת , חובתם היא * כי ד־זם בהיותו / ואס מלאו דבר ה' פרו ורבו / יקיימו גס ומלאו את הארץ / שתהיה הארץ במלואה ותקונה נכון וקים / ואין זה כי אס ע״י הגדול והחנוך כדת וכראוי * ד־זם הוסיפן אדם בארץ להרבות בז החברה האנושית / גס ד־זם יישרו צאתו ובואו בל יהי משחתה בו ״ גדול עונס מאוד / אס העלם יעלימו עיניהם ממנו לשלחו בדרך פשעו והיה כעיר פרא ללכת אחרי שרירות לבו להרע לאחיו * תעלה צעקת הפשוקים השמימה / וחי בעוכרם? הלא אלה ההורים אשר הרו עמל •וילדו עון אנה \שאו פניהם / אנה יברחו / ני ישמעו יללת אחים מקללים למו ני הרבו זרע מרעים? ומי האיש החפץ חיים נצחיים ואוהב ימים לראות טוב עד בלי סוף / אשר לאת י ב א 1 13 לא