Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · אדר תקמט (1789) · p. [Seite 7]

( קסז ) ארז קמה ובכתה דתה נתן ה' חכמה יתירה מלאיש חכם לנב כביר אשר נין לילה אבדו עשתמתיו / נבערה עצתו / ועתה טוב ממנו הכלב החי — I אך טפש לב האדם / לא ידע ולא ינץ / ט חכמת אלהיס גס בנל יצור / באשר הוא מתנשא לאמור / אני ואפשי עוד — 1 ולו חכמה ישכיל / ידע כי דעת ותבונה גס במו " אמנם מכלי בחירה רצונית / ולא ברצון חפש, / תעשינה ידיהם תושיה / כ״א נפלגות חוקר לב כראשית יצירתם כחות הכרחיים טבעיים למיניהם וכחות מכחית שונות נעדרי החפשי / ורסן הבריאה בלחייהם הושם ✓ אל אשר יהיה התמדתם ללכת ילכו / ולא יעפילו לעשות מהנכדל בפעולותיהם זולת התחלקות כחותיהס ♦ \ אך מה יוסיף ומה יתן / כרכות ה׳ אלהיס חכמה לאדם / ללכת בדרך תמים / והוא בשרירות לבו ילך ארחות מקלקלות? מה כשרון כי חבלים נפלו לו בנעימים / אשר לו משפט הבחירה/ והוא בוחר כרע ומואס בטוב? —ישוב לכסלו חכם הוא להרע / לא יכיר את ה׳ ואת פועלו לא יביט 5 יאמר מה יתבונן אדם חי? ומה יסכון לגבר ילוד אשה ט יחקור תעלומות? על זה תאכל נפשי / ארחיק נדוד ט אראה עפר ואפר הולך בשרירות לכו ויעשה את הישר בעיניו / בכת יגבר איש / וזרוע רמה היא תורת צדק / על כן תשתפך נפשי / על זה אשתומם — ולבי דוי I דאמר הנער / ט אדוני! פליאה נשגבה בעיני / אינה תתרומם הנקלה / ותקטין חין ערך המתנשא לראש? גדלת ורוממת העצב הנבזה / שממית בידים תתפש נתת עליה הוד מלכות 5 והן האדם בחר ה׳ בו מכל הברואים / אותו בדמותו וצלמו ברא $ וימלא לנו רוח חכמה, / ובעטרו שמה חכמת הבורא חוקות שמיס וארץ / והוא עכור האופן אל מרכז / אליו יסבו הקייס בלכתן / כן האדם תכלית העולם כלו / יכהן פאר החכמות / כדעתו תהומות הנינה נבקעו / וכשרון כל מעשה ומלאכת מחשכת הוא יודע / ואיגכה אוכל וראיתי