Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · שבט תקמט (1789) · p. [Seite 13]

( קמא ) נועלן על גבו /'ושואף עליהן את האדר הקר עד שיצעננו / במי שאין עור פגימות הפה סולדת בהן : וכשם שדיקדק לביאות את השיניים חלקים! נך מילא את הלשון בגננוכיס ותלוליות ועמקים על גנו: ועי״ב נוח לו לקפל החאנליס מע׳׳ג השיניים ♦ נדרך כל דכר רך / שמיתפרד מן הקשה וחלק ונדבק בפגום ומבולץ נאופתא : (ג) נינה יתירה ניתנה לו ללשון / ורוח עצה וגבורה ושקירה דקה מאוד : מעולם אינו נמלך בשכל האדם / ואינו ממתין לעצתו: ונערם יכיר איש בין ימינו לשמאלו / מסתכל הלשון באלף הבחנות שונות / ומתעורר על ידיהן להמציא להן אלף מיני תחבולות מחוכמות / ומוציאן מכת אל הפועל וגומרן כולן כהרף עין : והוא שגיב כח / לרדוף עשקו זה בשקידה תנופה / בלי מכשול בלי שגיאה כמה וכמה שעות רצופין : (ד) בשעה שהוא בעל ממלאכתו / מונח דבוק על ירכתי הפה * עיקרו גבוה מעע משיני הלחיים וראשו נמוך מעע משיני הנשיכה : כשהוא רוצה לרוק / מגביה אח ראש הלשון ותומך אותו למעלה חן החינניים העליונים : ומפריד את עיקרו משולי הפה ומוצץ עליו את הרוק : ומקצר ומנמיך/ וחוזר ומאריך עצמו ומוליך את הרוק מן השיניים ולחוץ « ומתקצר פתאום וחועף ראשו לתוך הפה , והשפתיים מפיחין מעליו את הרוק : ועל דרך זה הוא משלח את ראש הלשון ומשועע בכל פיאה ובכל פינה / חוצה את השיניים מקנת את הפה מכל לפלוף וזוהמא / ומתיזו כצינורא; (ה) בשעת אכילה / מנין כל מגמותיו לקבל ולשאת .וליתן המאכלים ממקום למקום / ולהחזירם פעמיים ושלש כפי צורך הצעי^ : ובמקום שצרינין לשהות שם / משעדת אותם שלא יפלו אנה ואנה / ומגירה לשם את הרוק וממיקתן ומוציאה מהן את הטעם : ואחר שנגמרה מלאכתן / נועלתן תחת החיך ומגלגלן ברוק יפה יפה עד שנעשו עגולים ככדור / ומושיען לבית הבליעה : ( ר) כשהוא מקבלן על ג3< / מדקדק לקבלם למקום היותר מוכשר