Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · טבת תקמט (1788-89) · p. [Seite 28]

( קכד ) (1י5ו פצודוען) לא זבחו לאלהיהס כהיכל או כמשכן כי אס בהרים ובגבעות / ני אמדו חרפה וכדון הוא לאלהיס להקריב לו כבית צר וקטן וכמקום מוגדר מרוממות ני נכודו מלא כל הארץ * החרטומים לבד ידעו את כל דת האמונה וחקי ונימוסי הקרבנות והמון העם לא ידע מאומה / מכל דבר קטון וגדול יאשר יקשה בעיניהם שאלו לחרטומים והמה למדום את אשר יעשו ועל זה היו מכובדים מאד גס המלך למד אצלם כאשר נבר אמרנו משפטי ודתי המדינה / ולא היה ריב ומדון ומשפט בין שני אנשים אשר לא הועצו עליו המה וישאלו את פיהם / סוף הדבר החרטומים והנומרים האלה היו / כאשר היה לפנים בכל הארץ 7 החכמים הכוהנים הנביאים החוקריס והפיליסופיס והכל פל ידם נעשה י בפרס ובכל ארץ הקדם לא חנטו את מתיהם נאשר עשו המצריים / גס לא שרפום גאשר עשו הרומיים ני אס קברוס כאשר אנחנו עושים היום " השאל בדפים הבאים ♦ מכתבים שונים המערה בעין גדי שמעו בני! הקשיבו אמרי / אספרה גבורת איש וגדולתו; לא גבורת מלחמה וגדולת עשר וכבוד / כי גבורתו עלי יצרו / וגדולת נפשו הנפלאה " כענן שמיס מריק ברכת ה׳ / על חלקת רשע כצדיק; כן איש מאריך אף ורב חסד / וכצור חוק לא יירא ני ירעם הים / ני יהמו גליו מסביב ל כן איש יקר רוח / מחזיק בתומו / בל ימוט / ני יאפפוהו משברי מות / לא ישמע חלקלקות / ולא יקשיב ני ידברו אוהביו 7 להנקס מאויביו ני צדקתו לנגדו תמיד / אליה עיניו