Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · מרחשון תקמט (1788) · p. [Seite 25]

( נז ) חטוב אשר עשה לעמו ינחן לשתי פנות / האחח / הוא היה הראשון אשר השיב את גחורי מי ישראל אל מקוד התורה/ ני דורות רנות אשר לפניו/ עזכו מי עמו אח הדרך הישר אשר הלנו נו חכמינו האמתייס ו״ל / לדעת תחלה את התורה שבנתב על בוריה / טרם ירדו לעומק יס התלמוד 5 וינחרו נדרוש טרס הנינו הפשע ונתהפוכות כאלה נשתכחה התורה מישראל / ולשוננו הקדושה והצחה שנתה את פניה ז ותהי לשון עלגיס 5 איש איש עשה כה את אשר יזם לעשות / ועל■ כל דמיונו רעיונותיו המבולבלות מצא כמוב נמקרא לדרוש גו את הבליו ואת השיח והשיג אשר לו *) / אמנם רמו ו׳ ל סקל את הנרס והוציא משם כל אנן נגף / כהורות את דיך הקודש איך ילמד הנער את הלשון והמקרא טרם החלו לשוס לב על הנחלים הנובעים ממקור מיס חייס הזה / וכהקדמתו לספרו נתינות השלום שקל נפלש מאזני צדק ראשית למודי ההגיון נערך ראשית למודי חכמת הלשון / למען העיר את רוח התלמידים ללכת דרך נכונה " ואס עוד היום לא נקיה עדת . ישראל מחטאת הזאת / ועוד רנו ניניהם אנשים מלעיגי לשון / ומשחיריס את יפעת התורה הקדושה נהנלי סעיפיהם / הלא נכדם המה בעין כל משכיל אשר קרא פעם אחת את דנרי רמו ז״ל / ומיום אל יום נחלשה עוזם / ועוד מעט ואינם / ני גס המה עושו וישונו מדרכם ללמוד טרם ילמדו * וכיתר מכתביו הרמים כעל רכנו ז״ל פועל רב כין עמו'/ כי הזרם דרך לחנך את מיהם איש איש לפי מדרגתו / וללמדם לשון ושפר להיות איש איש מדבר כלשון עמו אפר הוא יושב נו כלשון צח ונקי *) אולי ייזש־וני קלת מקוראי "נרי ני באת, דהה לנפח־ "ח על לומדי תורה אסר לא בגו בכתוביס / חלילה לי י חי אנכי כ* אוכיח זולתי וני אורהו זי!? אמנם כוגתי על קלת הלרשניה וחחברי הפריס וזלא הבל ורעות רות ׳ מבלי דעת ״בר בתורה או בחכמה < ושכלס אך פנל המוניי יברי נתוק ול1ו; נבנגמת שיתי סכר / יט־מ רק בעץ סכל ויושב קרגות ׳ ולב הכה יכאיבו והיו ימרורות למו והמה מחבליה כריייה ומגלים פניה בתורה פלא כהלכה אוי לנו! גלותנו ופזור קהלנו הקבר לנו nht י והנה בידי פלסה ככרים כלה הניפסיס מקריב! ו?ל כל קירא יייפי '3"ין* ליאות אמתת דברי ללוי! עלי וא&לחה' לידו חנה א*1