Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · מרחשון תקמט (1788) · p. [Seite 22]

( נד’ ) לא הניח לאי® להללו בפניו / (אם אמר אחד מן האנשים הנכרים האלה / ני בא לברלין למען ראות פניו ן השיב / ההיית במקום פלוני וראית את החנם פלוני / או במקום פלוני וראית את החכם פלוני? למען הורות ני הוא קטן בעיניו / וראוי לתת לב על גדולים ממנו בחומה:־ כל חנם לב יודע כי ההסתפקות היא אחת מן המדות אשר מבלמדיהן לא תכונן חנמה אמתית בלב אדס / כי איש חומד מותרות אץ להעשיר ולהרבות הון / לא ישקוד בכל לנו על החכמה / גס לא ימלט מחטאת הבצע / אשר בראשיתו יתחפש במטע החושיה לאמור : אך למען הספיק נפש אקנוץ הון / ואחריתו להיות יצר רע שולט ומושל על כל מפעלות האדם / מוליכו אל דרך אשר לא כן / ועוכר את בשיו 5 אמנם כרמו ז״ל היתה המדה הזאת ביתר שאר ויתר עז / ני היתה כציר לסבב עליה כל מלותיו ומעלותיו הרמות י בסבתה נמלט בנעוריו מהבלי הימים האלה והספיק את נפשו במאכל ומשתה כד רעבונו וצמאונו / ולא חמל מלבושי שש ורקמה (המרימים לב אנשים רבים אשר לא ישומו עס כלבי צאן לעמוד נגד מלכים) כי אס הסתפק בבגד נקי מפני כבוד הבריות ובמחלצות להחשות מורם וממטר / למען קדש את כל כחותיו לתקרובת. החכמה * גס בימי חורפו עת אשר לא כחשב הכשף למאומה / וכל אוהב כסף השביע כסף נאות נפשו*) לא שס לבו עליו ולא פנה חל שטי כזב / ני אס שמר את תפקידו ולא מש מאהל החכמה ל ובנח המדה הטובה הזאת גבר עלינו טובתו / כי בימי חליו ומכאובו / אחרי אשר נכר סרה ממנו תקוה לשמוע עוד מפיו לקח / עמדה לו הסתפיזותו ופרישתו מכל תשוקות הגופניות להחליפו נח ולהחזיקו שגית לדרוש טוב לעמו לכבוד אלהים ותורתו * וכך כתב עליו אוהבו החנס האדון פראפעסר ענגל אחרי מותו « לולא נשמר החנם ״ האמתי הזה בכל נחו מכל תשוקות הנפש והגוף ימיס רב־יס, *) לזר לייט רעס וינענ׳יעהרי4ן קרי4עס