Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · מרחשון תקמט (1788) · p. [Seite 13]

( מה ) האדר נקלה לו יהי ממה שהיה קודם חצות הץם * אחרי שעה התשיעית כנה החוס / וגס שאיבת האויר לא כנדה עליו / אפס אמר לי שהרגיש מכאוב תחת לגו (טטיגע) וחשגס לרוחות סנומת גמהלכי הליחה * ולזאת הסכמנו יחד האדון הרופא בלאן• ואנכי לתת לו נקיית המעיס על ידי קנת השלשול / ולשום מטפחת חמה על מקום הכאב ו ואס נוחת לא יכלה המכאוב / צמו להקיו דמו ונשמעו אותנו «זהירים את האנשים העומדים עליו לצאת החוצה / אמר נדרן שחוק : הניחו להם / הלא לפי דעת קצת חכמי הטנע t האויר גחדר מלא אנסים יפה לנריאות הנוף ״ “ " כבקר יום הרביעי בשעה הש3יע*ת בא גנו פתאום נחרד ונרעד אל נייד ויקראני לאמור : גא נא חיש אל אני / כי נכדה עליו מחלתו / ותדד ממנו מנות « ויהי ננואי אליו , ראיתיו ובהלה אחזתני * פניו חמרמרו והלבינו / וגם אור עיניו לא היתה עוד אתו נמאן ״ ובשמעו את קולי / קבלני בדברי חן נדרכו / ויאמר « אל גא יהר אפך ני קראתיך « היום נבקר השכם / הה / הצילה הזה היה מר מאד / לא ״ נחתי ולא שקטתי / המכאוב עזמי / אפס פעמים 1שלש «< הסנתי את רגלי ועל זה נחלשתי מאד מאד * “ ואחרי הגליגתי עניידו לאמור ״. אמנם לא ידעתי מה לעשות עמך / תש נח אתה ואינך סובל סממני הרפואה * ויתחזק וישב על הערס ויאמר : אנסה אס אוכל עמוד על רגלי אולי יטב לי " ויקס וילך אל נסאו וישב כרגע / ויקס וישוב אל פרסו ♦ ויהי גצנתי אל החדר השני לדבר על אודותיו עם אשתו ובניו / שמעתי קול מתנועע בחדרו וארון אלץ לארא והנה הוא שוכב ישן שנת עולס / כאלו נשקהו מלאך אל מעל האין " עוד תאר פניו מלא שכל טוב / צורתו לא נשתנה / הוצק חן בשפתין נמותו צגחייו ז חנקתי את ראשו ועמדתי כאגן דומם / מנל* זעת כנות ימין ושמאל 3עצכ וכאב נעכר / ואך לגי הומה לאמור : יואל אלה יפיל עלי תנומה / אנרעה אתו . ועמן אישן המותה I ע׳'נ דברי החנם הלל . w קול השמועה הרעה הזאת נשמע ברחובות ברלין ותהם 1 נל מויז הישר רעי I לא והרק® נד הצדיק שהוא נוע אי היזררה / מה לן וצה נקמי אחר זאת מל גלותי נשוא טרח ה ימים לא זי * גם י‘ ואמרי פפס דבש נ«אד אה!סי חח לו •בואה* 44 והרום 1 וסו ופדו *אז מאד* זגסיגודא!צלו נא ויספר ל' י אסרי / ואפציר , ומשתנת והוש קיה;ם שאיבת יו