Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אלול תקמח (1788) · p. [Seite 14]

( שפב) ראה בעיניו בקוס רשע לנזול נפש אחיו וכיח להצילו ולא עשה *• המצריים לא שבלו עצל וכן מכיש בארץ / וכל איש מעשיר פד דל לא חשך ידו מענודה ומכל דבר אשר הוא לטוב הארץ * נס היה חובת כל איש ואיש לכתוב את שמו ואומנתו על ספר / ומשפט מות היה לאיש אשר כזב ולא הניד האמת / כימי המלך אדכיס כאשר רנן הנושים ותהי למכשול ולפוקה בארץ כי הלויס ‘היו עצלים ולא עבדו עוד את עבודתם / גס בבוא העת לשלם כתשו וישבעו לשקר 1 אף המשים היו אכזרים ולא ידען נכוחה ויהי תמיד ריב ומדון בארץ ויצו המלך כי לא ישה איש דבר אס לא קבל גוף אבי הנושה בו המת לעבוע י ויפי כאשר חנטו המצריים אח מיתיהם ויכבדו אותם עד למאד / ותהי לחרפה גדולה אס לא פדו את אביהס * אס מת אחד ולא שלם את חובו קברו אותו כאחד הנבלים / ולא עשו לו כבוד במותו * וכאשר יראו כלס הכלימה והברון הזה שלמו את נשייהס / ורבים אשר לא אבו ליקן נוף אביהם למשכון לא לוו כלל / ויהי סלוס ומנוחה בארץ ♦ המצריים הדרו פני T זקן ולפני שיבה קמו כלס * נס היו אנשי מצרים גומלי חסדים רריאיס את אצהיהם * אמזגת המצריים ♦בדניהם " אחלי המלך היו הכהניס נכבדים מכל יתר הפס 7 ומס ומכס לא נתנו למלך / גס המה ידעו כל רזי המלונה / ני למדו מנעריהס חכמה ומדע והמה היו הגסניסי׳גארץ * נימוס היה במצרים לסמוך את ידיהם על הקרכן ולקלל אוחו קללה נמרצת ". המצריים האמינו בגילגול הנפש ובכל חכמת מצריים לא היה כמוהם עם וגוי בארץ אשר האמינו בהבל ותוהו ובמעשה תעתועים כמוהם / כי נס חיות שפלות ונממות כבדו ויעשוס ל^היס / קטרו והסנו נסכים לתנין אשר ביאור ויבנו לו הכלים ומקדשים / לכלב ולשה הקרינו קרבנות / וישתחוו לקשאי® ולאבטיחים אזיריס ואירס היו האלילים העליונים ואחריהם / השזר הכלב ■יהזאב הקוף והחתול 7 ועוד בהמות וחיות אחרות 5 ואם המית איש אחת מן החיות האלה הומת * אכן את