Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אב תקמח (1788) · p. [Seite 20]

( שנו ) אפים ורב תפר ואיות נוצר,חסד ^א^פים דורות / נושאעון ופשע והמאה / ובכל זאת נקה?1א ינקה אינו מוותר העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט י מי זה ערל לבב אשר יתבונן זאת ועיניו לא תדמעינה דמעות רעדה? ומיעקש מבין עומק המקראות האלה ועוד ישים בלגו אורב לשנוא את זולתו / ולא ישא לחטאת ריעו t — צדיק ה׳ בכל דרכיו / מטובתו נכיר את משמעיו / וממשפט חרון אפו ישפיע לנו דעת חסדו י ראה נא המשך הכתוב ודע כי מאהבת ה׳ את ברואיו יוכיחס / וייסרם / כמאמר סז׳׳ל : שגס זה הוא ממדת חסדו טובו של הקב״ה שהוא לא ינקה ויותר לגמרי / ולא כאשר חשנו יקצת אנשי שקול הדעת למצוא פתחון פה בכתוב הזה על עונש גהינס נצחי וכליון והשחתה עולמית/ והאנשים ההמה לא שמו לב איך יעתירו דבריהם את מדת שלמות הבורא יתברך / ואין צל ימצאו ידיהם ורגליהם במדרש הכתוב הזה המספר עדותיו של הקב״ה * ויען הדריכני הבחינה הזאת על מנין העונש אשר יפחידו מפניו עושי רשע / אציג הנה וויכוח אחד שהיה לי עס אוהב נאמן חנס נוצרי אשר שאלני לאמור t ״ ״ אם לא חפצתי להיות בטוח עיי אומר אלהי במחזה / שלא אהיה מוכה ונגוע לעתיד אחרי הפרד נפשי מגופי? ולאחר שהתוכחנו תחלה והסכמנו יחד במשפט מחלט שאי אפשי שיהי; העונש אחרי מות האדם בלי קץ *) כי האלהיס הטוב והמטיב לא יעזוב נפש ברואיו לשחת בלי מבלי תוסיף קום / וגם לא יתכן לחשוב ערך העונש ני אם בערן החטא מדה כנגד מדה / ולהיות החטא דבר זמניי אשר יעבור וחלף ואינו / אי אפשי שיפול עליו עונש נצחי מאין הפגה * ודעת קצת המתחכמים להישיר אמונת האבדון הנצחי באמרס 1 החוטא פוגע בכבוד אלהיס עצם בלתי בעל תכלית / לכן יהיה גם העונש בלי תכלית / לא היה דעת אהבי מ״ל $ ני גאמת הדעה הזאת נשתלה בקרב האדם לחוסר ידיעת חיוג האדם *) m אחי העיקו* אמונח חיוו הח#1ה 7יאמו1 : חרזוצוא חחיה מוכה ומויחת ביסורין וגאב 1 nüAי