Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אב תקמח (1788) · p. [Seite 18]

( שנד ) שאון המון העם 7 עת נתעורר?קרבו רוח המרד!הסוררות / בדברי חן ומליצה! כלס כאחד יסורו אונס / משמוע מוסר השכל / יענו ויאמרו : ידינו אתנו מי אדון לנו? לזאת לא קס משה להורות את העם את קעאו אשר חעא בזכרי תוכחה ■!מוסר / ולהשיבו אל דרכו נלקח עוג / כי אס גחר דרך אחר כאשר ספר לנו בתורתנו הקדושה בסוף מעשה העגל י שיס לבך עליזה כל חכס לבב ומבקר בהיכל ה' I וראה גודל מפעלותיו / כי בסבת הפשע הזה באנו אל הידיעה הרמה ממדותיו יתברך / כאשר אבאר לך אקרי הזכירי עוד הקדמה אחת אשר אעיר את עיונך עליה י ** העמים אשר עדן לא זרח עליהם אור התורה והחכמה ידמו להע אלהים נורא ועצום תקיף ועוז זועס וכועס / אבל לא רב חסד וארך אפיס § כי מדת החסד והרחמים בעיניהם כמורך לבב אשר לא תאות לגבור ונורא י בחון נא את המון העם ותראה כי הוא יקנא את זולתו על דבר גבורתו גדלו ועשרו אך לא על מדת עזבו וחסדו / יען יחשבהו לחולשה וחסרון * ובאמת נעבע חוסר ידיעת יקר המזות הן1ה בתכונת האדם הבלתי משכיל / להיות מדת הרחמים והחסד ממלת השלמות הצריכה עיון והתבוננות / ערם נכיר כי השנאה והנקמה והקנאה נולדים מכאת האימה והפחד לפני מי שתקיף ממנו / אבל מי שהוא כל יכול ואינו ירא מאומה / לא תנעם לנפשו מדת הנקמה והשנאה כסדת הרחמים והחסד איש יבין את זאת ידע כי מדת הרחמים והחסד נעימה ונאהבה ביתר שאת על מלת היכולת והקנאה / ואם צרופים רעיוניו לדעת כי אלהים אל שדי וכל יכול / ידע גס כי מא רב חסר ורחמים צאו נא ובקרו בספרי עבודת העצבים אשר לכל אומה ולשון וראו אס תמצאו אציל אחד אשר יחדו לו מדתן החסד והרחמים ♦ ואלה דברי החוקר מייגערס אשר הזכרקיו למעלה / 11 " עם יון החנם מכל העמים / כעם ככהן כעבד נשר צבא כלם נאחד חשבו שאליליהס הנשגבים מאוד ממעלת האדם / היו להם בכל זאת תאמת ותשוקות והחפעליות אנושיות ♦ חשבו שהם בעצי קנאה ומקנאים בעונת והצלחת האדם / חשבו שהם בעלי