Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · סיון תקמח (1788) · p. [Seite 17]

( רפט ) נ? הלמ״ד כמקור ענינו נמו למען / ומי מור מלראות הכוונה נמאמר הזה ,1 עלנן נצא גם המחר השדה'" / עוד הכית למות נמו היום נהרסה “ הנה מלת כמו ינאר את אשר לא פורם בחלק הקודם / כי כוונתו נמו הנית אשר היום נהרסה / ומדוע נביאה את ידינו בנבל זמחשתיס לאסור אותם לבל« מצוא חפץ לבנו כדרך השירי * ( דף ד׳ עמוד בי״ת ) : כי הבשורה אנכי מבשרת / איננה היא מצערת י! קצרה יריעת* המבקר מהשיג כוונת המאמר הארוך הזה / אשר איננו לשון עברי / ומי יאמר בשורה מצערת או בשורה רחבה w צחוק עשה צי ידידי המבקר / ני תשאל מי יאמר בשורה מצערת / הלא אנכי ידידך הוא האומר / אולם את אשר אמרת כי איננו לשון עברי / אחזה אנכי ואשית לבי להתבונן הכי צדקו דבריך ידוע הוא לכל יודע ספד כי השם מצערת ענינו מעע / נמו במצער האנשים באו (דברי הימים ב׳ כ״ד) או ענינו קנון כמו ורב יעבוד צעיר (בראשית כ״ה) ועיניך רואות מן הפסוק האחרון /' ני רב ומצערת שמות מתנגדים הס / והנה הכתוב אומר המבשרות צבא רב (תהליס ס״לז) ולפי דעתי מלת רב יחובר אל המבשרות וענינו המבשרות רב / או אל שניהם / וענינו המבשרות רב / צבא רב / וא״כ כאשר נזכל לאמר המבשרות רב / וענינו המבשרות בשורה רב / כן ילדק לאמור בשורה מצערת / ולא נאשר אמרת כי מצערת ורחבה מתנגדים והיית כמתעתע להחליף צר בצער / ני צר ורחב מתנגדים * דף ה׳ ע׳׳א לא לריק אחזתי אלה המלות אחת אל אחת » גס זה יצא מגדר מהלך הלשון ושפתו שפת זר * צדקו דברו המנקר ממני / ואבחרה אנוכי עתה לכתוב לא לריק חכרתי נו׳ " שם בעבור רק בחני אבינה <! קשה על המבקר להבין מחשבות המחבר / ולדעת מה זה תבין בחיך? “ סלח נא ידידי J אס אעתיר לך דברי / הלא כל יודעי לשון יודעים / ני החיך הוא המקום אשר בו יטעם האוכל מטפמותיו / ואף העור יודע בו מה הדבר הנאכל / הטוב אס רע הוא / והעברי ישתמש במלת חיך אס רוצה לבאר / כי הדבר מובן לו כטעם / אף אס לשונו אל חנ1 מקה / עד גי לא יוכל למלל את אשר יבין חנו ✓ ואף ערל ♦טאו יעו שפתים £י לאשכל ן זה מצמר ז המחבר / ע נמחקרי צ ני ידיד נ: מגס וגדיל זלחו? •מיי ל״ג): הנביא ונר המצא נהוג הוא כאמת 1ון תלשין נמו איש הוא אומד צרר לעג ׳;ין ידברו זנו הגמל ניר י וזה , להוציא / אן סלף הלעג י *וו למק וכוונה לי 1 מייח! ל, טונה , לבנות עשיתי ןו לבנות ות (*;ל להמוא י הלשון ן