Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · סיון תקמח (1788) · p. [Seite 18]

G? י מו יורה : 1|!יפלו!׳ י* •מ־ עי!; זה לשון פ! ■י ■ מרי /; אמרי נ, f!i נמצא ר; ולתע3 מי,וס ע 1״&פ3 3מ ׳ ■ניסר נו | הדברים »לחי 1 ®היא / •הל ךו3מ אינם;!מות. ג \) 1־ פצעין •r!!ני•/•;?:לני אוי)) מנין החי המל/מד ן שנר באר ורציתי( :p אין < נ־ רב הו (וף זיר■ ין’שיזמו שס הוא ומורי; לשוני (I 1. ׳ יילת rc ונ ג רצ ) שפתים יבין ניזכו דברי פי חנם / ונפשו המשכלת תתענג׳ גהס / אס נס אטמו שפתיו מהגידס / ומה מתאו לי דברי הרל״נג על הכתוב חנו ממתהיס (שיר ה׳) ודל כי יש לשכל1 אופן אחר מהשגה ר״ל שיעתיק בה מהמאוחר •אל הקודס.נמו־ העדן ברוב החכמה הטבעית / אשר דרישתם עפה נהגעיתע אמרם / שמה שישיג השכל כזה האופן הוא בתכלית המתיקות והעדינות / והנה המשיל זאת השגה לחך / לפי שבחך נעתק■ מהטעם אל ידיעת העצס המועעס עכ״ל”; בין קבין את אשד לפניך ידידי המבקר / ותראה ני לא שקר מלי « ולו אונך שמעה ותבין לה דברי ילדות במאמר הקודם / איך כנר נודעת לה כי התבונה תמצא רק את אורך ימים / וחכה כבר טעם אשר הוגד לה / אך תוחלתה עוד נכזבה להגיד נל לבה ( יען־ לא מצאה עוד ידה כביר לרות נפש שוקקה / ובשפתיס עלג־יס אמרה כי כנדה עלי׳ להשיב שאלת צדקה אמה / בעבוריר<| גחנה תבין / וזה אשר טעס חנה / ותבין נפשה המשכלת מפי השמועה / אפס חן שרתים י אימה לה להמתיק מוצא שפתיה / והנה במענה אלי' נמצא כתוב דברה לשוני בחני■ (איוב ל״ג) ולמה לא תשאל ילידי מה זה הלשון מדברת בתיך / אס הוא הדבר אשר דברתי / אליהו אמר הלא לשוני תדבר בטעס וגמתוק נעבור חכ• כבר טעם ומין דברי / ולא הכל יפצה פי / ועוד תשכיל והבין דיני לשון עברי / פעם כאמר לשונו תדבר משפט ♦ (תהליס) / ופעם נאמר דברתי גלשוני (שס ל״ט) על דבר האמת / כי אמד לשון הס דיברי המדבר ✓ ויען נמצא אם חני לא יבין הות / ותבונת החך הוא קבונת המבין / וא״נ יצדק לאמור אבין בחכי / ומה לך עוד לשאול מה וה מבין בחיך / הלא רוח מבינתי יענך V המגק ״ שס ע״ב / הגה חשכת הלילה פתאום לנו נפלה << גס זה מאמר לשון עס זר לאמור (דיצז נצו5ט צויזט צויץ 4פאל3ן) י אמנם לא כן יאמר העברי / ומפסוק חשכה• גדולה נופלת עליו אין ראי׳ כי שם יורה מלת עליו טעם לשון נפילה ופו׳ 44 י עד מתי אהי׳ לזר בעיניך ידידי המבקר 4 הלא פיך ענה בך / רגע אחד אמרת צי מפסוק חשינה גדולה אין ראי׳ נו׳ ורגע א׳ שכוח קשנח 4 כי גם במאמרי מלת לנו