Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · סיון תקמח (1788) · p. [Seite 15]

•:«aatgsiEsg m ( רסז ) נו־סדו / הלא כאשר יצדק לאמור וחכמת מה להם / (ירמי' ח') : כן יצית לפי קוצר שכלי / תכלית מה / אולס / אס אינך תחפוץ במלת תכלית כנראה באמרך ני תכחד לאמור לנתי מה תהי׳ אחריתה / ישתומם לבי בקרבי / איך נעלם מעיני מנקר חנס נמוך / ההבדל אשר בין כוונת השס תכלית / לכונת השם אחרית י תכלית ענינו שלימותיי המוסרי רציני בזה שקידת המעשה לעשות הישר באשר הוא טוב בעצמו / וזה הוא ברצות ה׳ דרכי האיש / יען כי הלך בדרך החכמה / ואז נל אשר בידו יצליח / וגס עד בלתי שמיס לא יאונה לו כל און ״ ובאופן הזה נוכל לאמור תכלית שדי / בי כל דרכיו יכונו על התכלית האמיתית / ולנצח לא ישקר / וגס האדם יש לו עוז להוליד כדמות התכלית הזה / באשר נברא בצלם האלהיס / הוא החכמה אשר נתן לו בוראו ללכת בדרכיו / למען הביא ה׳ עליו הטוב הנצחי׳ אשר מן הנמנע לבלתי לבוא עליו / אס צדק לפניו יהלוך וישם לדרכי ה' פעמיו " ואפשר ני המשורר אלוהי כיון לזה נאמרו (תהליס קי״ט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותיך מאוד / ימן כל שלימות המוסרי אשר כל חלקיה אשה אל אחותה על עבר אחד תלכנה מן הנמנע הוא לבלתי היות לה קץ! והוא האושר הנצחי / כי נל לגר הכללי אשר פרטיו כולם טובים גס אחדותם / והוא הכללי בעצמו טוב גמור תהי׳ / אך האדם אשר יצר מחשבות לגו רק רע כל היום / לא תעשינה ידיו תושיה / לולי ה' נצרתה לו / וזה הוא רחבה מצותיך מאוד / ר״ל / כי המטיב לכל עשה לו עזר כנגדו / בתתו לגני האדם מצותיו / והס שרשות גבולות אל הקץ הטוב י ועל זה דאוה לג צדקה / בדאגתה על גתה ילדות / פן תהי׳ סכלות לה למוקש / לבלתי היות לה התכלית / והיא שלימת המוסרי / $( תגעל גפשה לקחת מוסר השכל ״ אמנם לא כן כוונת השם אחרית / הלא הזמן נגול לו וענינו גמול הדנר הטוב אז הרע / אשר לא לעד יהיה לכל הצלחת הזמניית אחרית מעשי גני אדם הם / וגס יתמו מן הארץ / אם ירטה דרך החכמה לנגדם / ויען מחשבות צדקה / לתת לבתה ילדות דרכי מוסר / אשר וזנמה ולעת תחונה $ ותוצאות חכמה ודעת תכלית הס / לכן לא