Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · ניסן תקמח (1788) · p. [Seite 28]

( רלב ) יזכם ממזרח ללמד אח בכינו מוגוב ואס לאו ירעו עד שיסתאבו: לפיכך נמשכו כמה תקלות מזה הענין : ' : הראשונה / בכמה מקומות יתנו את בניהם על יד מורה ומלמד אשד בא מארץ רחוקה ולא נכרו מעשיו איש לא ידע החכם הוא או סכל הירא את ה׳ אס לא: די לו לגנוב את לבב גביר אחד מאנשי הקהל י או ברשתו יחטוף נפשות. הנשיס / ותביאנה אליו את ילדיהן : פרקו את נזמי הזהב אשר באזניהס / למלאות את אמתחת הרב הלזה : עד בי *מיס יעבורו / זשכיס יחלופו / אז יכירו / אז תתפקחנה עיניהס / וידעו / (אך לריק) כי בסנוריס הוכו בראשונה ♦ כי בניהם להבל יגעו / י' כי נשארו ערומים מדעת ותבונה : והמלמד האורח מקפח פרנסת התושב י אשר אולי בועת אפו נשא שנים רבות בעול הקהלה לפי ערכו : ועתה כי חדלכחו התנדב בנפשו ללמד את בכי עירו במעט כסף עבור שבתו " ויאבד כל תקותו בעד איש זר אשר לא נודע מאין בא / ומה מעשהו? ויטרוף את לחמו מפיו י הלא ענין רע הוא זה? השניה / לפי שאין מי הוקס מן העזה איש חכם ונבון להשגיח על הדבר הזה בתוס לבב * הנה חיי המורה תלואיס מנגד : וכל שבת בשנתו (העת אשר הבן קורא לפני אביו,חקו משבועה העברה) אוכל פתו בפחד ורעדה : כי איך אפשר למלאות רצון / ולהשלים חפץ כל איש ואיש י ואיך יוכל כל אחד מהאבות רדת לסוף עומק המקר׳ והתלמוד? אז שעור בנפשו יוכל גודל הטורח והעמל שיגע הרב יום יוס / ועד כמה תכבד העבודה על הנער? האב שואל מן הרב יותר מן האפשרי * זזה טוען על הילד משא אשר אין בנח הרך והענוג שאתו : צר לי עליכם / מורי תורה J מצפים אתם מתי יעבור יום השבת בלי מדון ובלי מריבה . כלום יש אב שרואה נגעי בנו? כלום יש אב שאינו מחזיק את בנו מעולה בחכמה וכשכל עשר ידות מחביריו? לכן אך לריק יגע הרב " כי כל טרחתו במה נחשבה בעיר האבות החפצים לראות בניהם עודם צעירים לימים שוטטיס ביס התלמוד / כאשד יעשו הבחורים ״ דברי צער הם המדאיביס נפש הרב / והמכאיבים