Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אדר שני תקמח (1788) · p. [Seite 28]

( רר ) ללמדם לזולתו לא יספיק לו בסוף המשפט לבדר / לאמור דרך ^של : דע ני / משלש בעל1 שתי דויות ישרות נמנע , או כיוצא כזה והאמן בו בלב שלס / כי אס צריך להורותו דרך ההירןשיס והכחינה למען ידע מופת המשפע הזה ואמתתו בעין שכלו י “ " האמתיות המקריות (ריצו לו£כנ55י4י וואהרהמטן) אף שגס המה יוצאות מן ההיקשים והמה ממץ המושפלות / יצטרכו עוד לדכר אתר חוץ לשכל אשר עליו יקיפו ההקשיס והמשפטים את ציריהם * וזה ההשקפה וההתכוננות למען דעת החק אשר שם רצון הבורא יתכרך לפעל הלזה וממכה יצא החוקר להקשיו ומשפטיו הבנויס על הנסיון הזה י אשר בא בו בכח התכוגנתו * והנה באמתיות האלה תמצאון רבות אשר נקבלם אנחנו מפי זולתינו / יען קצרו ימי זאדס על הארץ להשקיף ולהתכונן על כל חק וחק מחקי הטבע בעצמו / לכן תהי נפשנו בטוח בדברי פי חכם חוקר אשר עמד על אמתת דבר בהתבומתו / ונבנה על היסוד הזה את הקשינו ומשפטינו * ואס אמר יאמר דרך משל החוקר הטבעי / שיש לאבן השואבת נח מושך את.פי המחט הברזל1 4צד צפון / נאמין בו אף שלא ראינו אבן כזה מימינו / ונקיש על היסוד הזה לאמור : שבצד הצפוני בכדור הארץ נמצא חלק גדול מן האבן הזה המושך אליו הברזל י ואס פעם יולד בקרבנו ספק על אמתת הדבר / נעמול להביא לפנינו אבך כזה ונראה כחוש אמתת כחו " וכן הוא בכל האותות והמופתים הנתהוות בטבע ובבריאה בהשתנות המדינות והאקלימיס נוכל להאמין אותם בשמענו ספורות למו מפי חכמים וחוקרים ונחליטס לאמת ״ והאיש הקדס שוכן בארצות סינא (דרך משל) — יוכל להאמין בלב שלם את דברי איש צפוני בספרו לו 7 כי בימות החורף יקפאו מי נהרות ארצו ויהי לקרח נורא יסבול משאות כבדות וכל איש הולך ונוסע בו נעל רצפת אבנים אכן אס בא יבא בעצמו לארצות צפון לא יחרף נפשו ללכת על המיס הנקפאיס על פי השמועה לבדה כי־־אס יראה ויבחון וינסה תחלה / עד דעתו נחוש כי לא יסכן בס * זאת תורת הבחינה במושנלות המקריות י ** אכן /