Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · אדר ראשון תקמח (1788) · p. [Seite 11]

( קנה C ונתתי לך מהלכים כין העומדים האלה (וצרי׳ ג׳ ז7) / וכן תשתעשע עם הנפשות העונות הרואות אור / שהיו אבותיה וקרוביה וריעיה מלפנים וכיוצא / שלדעתי על זה אמר השם לאכרהם ואחה תבוא 12 אבותיך בשלום תקבר בשיבה עונה(כראשית כ!זו ט״י) / כי שם הוא השלום הגמור / שהנשמה מתענגת על רוב שלום / שמחה עס ריעותיה העונות / ואין לה עוד מלחמה פנימית / לא מיצר הלב / ולא מרגשת ילדי ימים העודדיס אותה בעודה בחוברת עם הגוף / והבעיחו שבצאת נפשו מיד יבוא כשלום אל אבותיו / ולכן נזכר קודם תקבר בשיבה עובה " וכן הבעיח ליאשיה המלך ע״ה ואס הנפשות היקרות מתחברות לצורות יקרות כמותן / הדעת נותנת ני הנפשות החעאות / יתחברו גס הס לחעאות כמותן / ועם צורות קשות אחרות / שתצעער בחברתם במיני צער נדרכה / שאין בידינו לדבר עליהן ולציירם כפי מה שהן / כל עוד שנפשנו קשורה כגוף * וכל זה ענין מושכל / שהרי הפלושו^ס הודה עליו מדרך השכל / ונמו שנאמר ני אס תאמר שנפשות מי אדם החכמים / בהפרדן מגויותיהן / תפגושנה זו את זו / ותתחבינה באחוה ורעות / ותשתעשענה במתק דבריהן וחכמתן / נבר הודית כי הנפשות בהיותן בלי גוף / תוכלנה להתעסק זו עם זו / ומה יעצור בנו מלומר נכה גס על ההתעסקו׳שבין הנפשות והמלאכי׳כעת ההיא/ ואס אפשר התעסקות סו להתענג ולהשתעשע/מה יעצור מלומר שאפשר כן להפך / שאם לא כן בעל הצדק והמשפע ♦ ואתה רואה כי סאקראע״וש המופלא שבחכמי יון האמין כן / כי נאשר תמהו רעיו על היותו עלז ושלו ביום מוחו / אמר להם ^ויד־יי האמנתי ני גכם אחרי מורתי ׳ אהיה תהת יד ד־זאדון החונן והמטיב ׳ ובצלו אתחבר פס נפשות יקרוה ׳ אשר נועם חברתם געלרה מבד* ידידות הע^ם דחוה ׳ הסנלתי עשה לרוץ?1קראת הצי מות ׳ אך תודעתי רבה מאד ׳ ני פין יוצרי לא רתסור מניני / וברהנליו ינחני תמיד ואולכם ג^יגני בטוח שאתעלס עם הנפשות אשר כבר מתו ׳ אבS ידעתי ברור שלא נכרת בצאת הנפש ■ (פעלאן קי ט״י יל״ב) / ואמר עוד על הנפש החכמה במותה / שכבוד ה׳ עליה יזרח ׳ ואו^י סביב?1ה תראה ים אושר רעיותיד, ותתפוס פניהן ׳:שה י״” ע,׳-) * אתה רואה שלא