Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · שבט תקמח (1788) · p. [Seite 25]

מריו / 5חי$ אמרותיו / יגיל נס נפש הקורא ומונתג הזה הוסיף שנית שאת כפו וישכע! לבל יכתוב עוד אות אחת נענין הזה / ולא יריב עוד את איש נשער נדנרי אמונה " והי/ ני יבואו אליו שאלות כהנה וכהנה לא ישוס עין עליהס ולא ישיב דנר * וכן עשה * אחר♦ כלותו את הויכוח הזה כנדה עליו מחלתו / ותקצור כחו מאד מאד / ני נפשו עליו תשתוחח מגודל עולל ועמלו / ועל כלם נלאה נשוא דברי קטעה ומזמת נאצה / ולא יכול עוד לעשוק בשוס דבר הגיוני מבלי מצוא מכאוב באחד מאיבריו ✓ ותמהון ראש / ני נתרופפו עורקיו ולא החזיקו עוד מדק / וישב תחתיו ימיס רביס מבלתי עסוק כשום דבר הנמה ♦ אוהביו ומכבדיו נשאו קינה על מורס / חשבוהו לאובד ולא חנו עד שקוי לעצמותיו / ני רבה רעת המחלה־-הזאת 4 רביס חלליס הפילה / עצומים הרוגיה / אף ני איש רן המזג וקציר כח כמוהו / ואין איש צופה עוד חדשות כחכמה מפיהו ♦־ ומקנאיו / והמה שונאי החכמה והמוסר / בשמעס רעתו עלז! בלבבם לאמור; אבדה חכמת חכמיהם / וישחו דמעטו / ועוד מעט ויחדלו מן הארץ * אכן בן־-חכס יורש הון יחדל מהבל פן ימעטנו / יקבוץ על יד והי׳ לעת בצורת ולו אוסס; כן הי׳ במשה / בראותו כי נמעט נחו / שמר שאריתו כבבת עין 4 ולא אמץ לבבו לא להגות ולא למחקר / נאשר שמד את גזפו מכל מקרה במאכל ונמשתה ויתר התאוות החומריות / למען יחליף פח, / והי׳ שנית לאיש עומד לימין עמו / מורה דרך לבניו רינדו ותלמידיו הנושאים עין לעומתו / ומיחליס לתשועתל ללקחו ועצתו / ויהי כן י כל הימים האלה ימי מכאובו לא עסק בשום דבר מחקר / ופעם שאל אחד מאוהביו לאמור : רעי / במה עסקת בימי הרעה האלה? רען ויאמר לא עשיתי << מאומה / ולמען קצר השעות בדברים של מה בכך עמדתי י, על חדרי והשקפתי בעד חלוני / וספרתי אבני הנג על בירן “ שכני יושב ממולי * וה׳ אשר ברנו בכל תזשי׳ חננו גס בכת הסבל הזה ויתן בלבו תחבולה לעמוד על נפשו ולשמרה! מכל פגע ׳ דחזוקהו / ויוסיף שנית לצאת בין המתוקקיס / וירב לו עצמה,