Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · שבט תקמח (1788) · p. [Seite 7]

< קיט ) ויהי עשה 3ן שלש עשרה שנה זילך רבד ר׳ דוד פרענקל לברלין ני נתקבל לאב״ד בקהלה הזאא ומשה חשור כל נשאר בית אביו מבלי דעת מצוא חפצו לרות נפשו מבארהחכמה * המסחור זהמרנולת אשר יפנה אליהס רוב נערי בני עמנו אחרי קבל עליהם עול מצות / מלאכות במבזזת שבשפלס הורד אליהם מש ישראל בגלות המר הזה *) / הי׳ קוץ ודרדר בעיניו / ני מלבד העמל והיגיעה והדוחק האחוזים עמסם / כס און' י תהפוכות בקרבם יי ני לא תחי׳ נפש מבלי הונות איש את רעהו / ומשלות יד בדברים אשר לא כן « ויחל משה את פני אביו לשלחהו לברלין מושב רבו ויפצר בו מאוד / ויניחהו ללכת י ויצא משה מעיר מולדתו וילך לברליץ בשנת פק״ג / והוא בן ארבע עשרה שנה י בבואו לברלין מבלי דעת מצוא מזון סעודה אחת הלך אל רבו לבקש מאתו תרופה / למען אהבתו אשר אהבו ♦ ויהי שם איש נדיב זעוב לבב אוהב את אהבי התורה ושמו ר' תיים בומבורג זצ״ל והוא הכין לו עליית קיר קטנה ללון שם / וגס צידה עשה לו פעמים בשבת / ני המליץ בעדו רבו הנזכר ♦ וישב שם ימים רבים / מפי רבו למד חנמת התלמוד / ובסתר אהלן דרש חכמה * ובבית ר׳ חיים הצ״ל מצא טרף לבלתי היות נעזב * בל מכיריו אהבוהו כי ידע להתעלס עס נ5 איש באהבים וימצא חן בעיני כל רואיו / אבל בכל זאת לא גלה לאיש סודו / וכל ידע אנוש את חריצתועל דברי בינה כי ירא מפני חמת המציק י מדת הבושה אחות הענוה היתה מלנשתו מנעוריו עד יום מותו [ומדה הזאת השימה מורך בלבנו להיות יורד נגד כל אדם / ואף בדברים אשר צדק בס מדברי איש ריבו לא הריס לשונו לדבר קשות / ני אס בשפה רנה והחזיק את עצמו תמיד בתלמיד האומר : תורה היא וללמוד אני לייך # ) איך רעדי היר בלאס פאן דעם ק^יינהאנדל אוגד טועדל # דען צו וועהלין נור דרוק אוגד מא:ו.ל נעטיגן קעננן