Ha- Meʾasef · 1788-01-01 · שבט תקמח (1788) · p. [Seite 6]

( קיזז ) מראה נאגרת אשר כתג בהוציאו לאור העתקת תהליסלהמשורר המפורסש ראנ^ער / ובקש ממנו לנקר את מלאכתו ולשפוט עליה בשקידה הזאת למד את התלמוד מפי רבו המפואר ר' דור פרענקל זצ״ל מחבר ם׳ קדין עדה שהי׳ אב״ד בק״ק דעסויא כעת היא * וש, תנ״ך למד מנלי מורה 4 ושופר לי מאיש נאמן אשר הי׳ חברו בבחרותו בברלין / שה*ה יודע ממש כל ספרי תנ״ך כע״פ * בעת ההיא אנה ה׳ לידו ס׳ מורה נבוכים להרמ״בס זצ״ל / וירא משה כי צווב הוא להשכיל ונחמדים בחינותיו t ויתאמץ בכל כחו לקרותו ויהגה בו יומס ולילות עד כי ממד על עמקי מחשבותיו ולכן עד יום מותו זכר את הטוב אשר נתל ממנו / ולא שכח מעין אשר רוה מ ראשית צמאונו לדבר חכמה אשר כלתה נפשו “ דאליה / בי הוא הי׳ יסוד כל ידיעותיו * ובאמת כל חכמי הדור המשכילים בחכמה יהי׳ מי שיהי׳ ספר המורה למעין ישיתוהו / גם ברכות יעטה להם מורה הזה / כי נשמו כן הוא מורה לרך לישרים בלבותם / ישרים דרכי! צדיקים ילכו בס * הגפש והגוף המורכבים יחד בל ימי חלד / אן» שנראים ,כאחים יחד וחלק כחלק יקחו במנת כוסס בארץ / בכל זאת יתראו גם כצריס איש אל אחיו * איש אך נוסך לבו בשמחה משמין בשח בתענוגות הגופניים / מפיל תרדמה על נפשו / ויעשיה כלי סגור בלתי מוכשרת לקבל טוב / ואיש אך הוגה תבונות מבלי שוס לב על גופו ועל מחסוריו / עוכר בשרו ומבאיבו; כן הי׳ במשה / בהגותו יומס ולילות בחכמה ובהעמיקו מחשבות לבא עד תכלית כוכת המורה / שגה בגופו ויעש חולה / השחית תארו ויכחיש בשרו עד יום מותו וכה 'י זאמר לפעמים באחוזת מרעיו בדרך שחוק : יי הרמב״ם הי' » הסבה להשחתת תארי / הוא עכר בשרי ובעבורו נחלשת* / ובכל זאת אהבה רבה אהבתיו / כי הוא הפך שעות רבות « בימי חלדי מאבל לשמחה * ואם בבלי דעת אחת עשה עמי « לרעה בהחליש את גופי / הלא שבעתים היטיב לי בהבריא «« את נפשי בלמודיו הרמים “