Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 29]

( קט ) וגו׳(יקיא י ג׳).ודומיהן *השד שרף כמו הנה שרף ססי׳גג״ז) ♦ והשלשי בער כמו כועד באש (שייית נ׳ ג׳) * ושלשתן על פעולות האש מה שפעולת בחמר שאחזה בו אכל מורה על השתנות החומר ממה שהיה על ידי כח דבר חיצון שפגע נו / בין שישתנה לגמרי / ובין שישתנה בקצת. סגולותיו הראשונים / ולכן נופל על כל דבר פועל בזולתו ומשנהו כמו החרב המשנה את החי מחיים למות / וכן כל דבר ממית / יפיל עליו לשון אכילה / כמו וירב היער לאכול גפם מאשר אכלה החרב ץם״כ י״ת ח׳), ומעמיס זה נארה לעיסת המזון אכילה / כי משנהו חמה שהיה / ולכן האש שגס תיא תשלוע בתמרים רביס וחשנם ממה שהי// לכן נופל עליה לשון אכילה / ואולם נבדלה האש המפסלת בנחה משאר המפסידים והמכליס / שכשתאחד באחד התמרים / תשנהז מתבנית׳ הראשון לגמרי ׳ ותעשהו כאילו לא היה / כי העץ הנאכל מן האש / לא תשאיר ממנו ני אס דשן / ואין כן שאר המכלים המשאירים מהן גזרים וחלהיס / נמו החרב והמיס ורות סערה וכיוצא / לכן הונח לשון בער נפרע על החש / כמו כאש תבער יער(קהלי׳ כ״ג ע״י) וכיוצא / כי שרש בער / נופל על ענין הסר לגמרו / לא נשאר מתכניתו דבר / כמו ובערתי אתריו ‘נאשר יבער הגלל פד תומו(יי״א י״ל י׳) / ולפי שבאחוז הלהב כעץ וכיוצא / אי אפשר שלא יסור דבר מה מן העץ ויבער זה המעע / גקרא אחיזת הלהב נעירה / שעל ידו נאכל הדבר / וכן נבדלה האש עול משאר המכלים שאעפ״י שמשנים הדברים / לא יתערבו חלקה החומר הנשחת בחלקי המנלס / לבד האש כשהיא נכנסת בתומר אחר תבדולכל חלקיו עד היותר קען / ותשאף אליה עבים מחלקיו ותעלם בעשן! ני הדשן הנשאר מן העץ הנשרף מעענגד עסשהיהבתחלה / והחסר כלה בעשן / וכן נר דולק וכיוצא * , ובדברים שאין האש שולעת עליו לכלותן / כמו הכסף והזהב j ־הנה בהיות בהם סיגי נתשת ובדיל / נשתבדיל חלקיהן / תקת מהם חלקי הסיגיס ותעלם בעשן / והנותרת טהור הוא / כידוע שהאש מצרפת המתכחת / לכן הונח,עליו לשון שרפה / שלדעת -יורה על עדן השאיבה הזאת / ני שרף וצרף מתן האחד בחבורו מעם הוראתו / אלא שצרף על שאיבת כסגיס לעהר החומר / ההוא * ושרף על שאיבת חלקיו לאכלן ולכלותו / ואולי מלשון זה