Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 30]

זה השתמשו חד׳ל נאמרם מי שדעתו יפה שורפה חיה * ולצי שכת האש עצום מאד להכליל בין חלקי האמרים פתאום / ולשאוב אלץ נרגע חלקי היכר־ הנאכל גו / כשיגע משר החי הכאב גדול מאוד / והיא החום והשרפה שאנו מרגישין : להגה העליונים והתחתונים מעשה אלהיס המה / אל אתר עשאן / וקשר הדברים אלה באלה / אלה צללים וחמריס / ואלה נחות נשגבות עומדות בעצמותן י ולכן התוארים שאנג מננין כהן הדברים התחתונים / בהן אנו מכנין נס העליונים / לא על דרך ההשאלה / אלא כפי האמת ונפי דרכן * ונמו שנוהג ענין זה גם בגוף ונפש / ני אנו מכנין מעשה הגוף ומעשה הנפש על דרך אחד / ושתיהן אמת / כל.אחד נפי דרנו ♦ לדוגמא על חוש הראות אנו אומרים וירא והנה באר בשדה («־אפי, כיס ב,) / ועל עין הלב אנו אומרים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהל׳א׳ט״ז) / דדא כי לא יוכל לו(כראשי׳ ל״ב כיס ודומיהן / וכן הוח בכל החושים החצונים והפנימיס / ונמו שהחלונו לבאר בספר המדות (חלון נ׳ פ״א) וכן הוא בהשוות התואריס כין העליונים והתחתונים s שהכת העליון הדומה בפעולותיו בדברים החמריס ובדברי© הנעלים מן החומר / לפעולת הנח התחתון בדברים התמרים / נתאים כשם אחד * ולכן הנח העליון האוכל והבוער והשורף והצורף (וכל זה ע״ד משל) בדברים העליונים / כדרך שששה האש בדברים התחתונים / נכנהו כשם אש " ובהיות ני גדזל אדונים ורב נח 4 וכל אשר יחפוץ יעשה / ויוכל לכלות ולבער פתאום גס נפשות ורוחות / ואס חצה לא ישאר מצורתן הראשונה; מאומה/ ונמו שהודו על זה גס הפלוסופיס / ונמ״ש למעלה/ שהוא לשון בער ואוכל שנאמר על האש / ופעמים שילך מקצת דשאר מקצת / שהוא לשון שרף וצרף שנאמרו על האש / יכנו הנביאים את הכח הזה בשם אש / י ובשיזכירו עברת השם כביכול כעושי הרשעיות הגדולות/ייחסו הפעולות האלה לאש / להודיענו תוהף הפעולת האלה / כמו ני ה׳ אלהיךאש אוכלה הוא אל קנא(לכריה ל׳כ״ל) * ואנו רגילין לומר על זה שהוא משל1/ אבל הוא משל אמת / יודיע שביד השם ב׳׳ה הינלת להעניש פתאום את הרשעים / לכלות ולנער עושי הרעה מן הארץ / י־ .'יי׳ יולההרע