Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 26]

( ״ קו ) :הפלושופיס הקדמונים / כי כן העתיק החכם הכולל מוה״רר יש״ר מקנדיאה ז׳'ל נספרו מצרף לחכמה משפר יוחני המדקדק בהקדמתו לס׳ הנפש / והאריך כהעתקת דבריו י אבל אנחנו לא נכביד המאמר ה1ה בהתעקת דברי זולתינו / כי גמגומים רניס יש לי בדברים הללו * האחד כי העגלה או המרכבה הזאת מדומה הוא / אין לו יסוד במקראי הדש / ואס בעבור הדיוקכא הנזכר בס׳ הזוהר / אולי לא כיון לזה / ואין עסקי פה לדרגש גמופלאות / כי אס בפשוטות ובדרך השכל .״ שנית ע הגא יקראנה רוח האדם / ואני כבר פרשתי זאת. המליצה כפי׳ יין לנכון במשנת ר׳ לויטס איש יבנה(אטת.פ״ד ״׳ ל׳) / וכחלק השלישי מש׳ המדות (ס״א) * ועוד בכמה מהומות / כי רוח האדם נקרא כח החושב שבנו / המתלבש בכל כתות הנפש / ועל.שמו נקרא נפש האדסבשס רות / וזה ברור ומוכרע מכל כתבי הקדש י שלשית שבהיות העגלה הזאת או הרוח הזה / ענין שמימי שלא יפסד לעולם כדברי רי*א ז״ל / איך תשלוט בה אש שלנו? כי לדבריו תהיה היא הבוערת באש של גהינס/ שכן אמריוחני המדקדק שהיא נתנת מהחום ונהפא מהקור וכיוצא / והנשמה המשכלת השוכנת בה כואבת ומצטערת/' כאשר תכאב חמכאובי הגוף בעה״ז / וכל זה זר לשכל האנושי / או שתאמר שהכונס על אש דקה עליונה שחכלנה / כדברי רמל׳ן ור״מ דליאון ז״ל שהבאנו למעלה / ואס כך תאמר שוב אין אנו צריכין לתת לה העגלה או הרוח השמימי הזה / בעבור העבירה באש: סוף דבר תראה מכל הדעות שנאמרו בזה / שאין גס אחת מהס תרןבל / שהגיהנס שהזכירו חכמנו ז״ל יהיה אש לוהט ושורף כאש שלנו / הצריכה למקום ולגופים שתאחז בהן / אלא קצתן עשוהו משל על צער הנשמה שלא תוכל לבוא במח׳יצת הצדיקים / וקצתן מן המופלאים בחכמה כרמב״ן ור׳ משה דליאון ור׳ מאיר בן גבאי ז׳׳ל פרשוהו על אש רוחני משמה עצמה ./ •אש אוכלה אש וכיוצא בזה / והיא כאמת דעת יקרה ומושכלת לשכל האדם / וכמו שנסביר הענין מעט נפי כחינו / אלא שגס כפי הדעת הברורה הזאת / -אין.דברי חכמים ז״ל מתבררים / טכפי הנראה מפשטי דבריהם / הגיהנס שבו גדונין הרשעים היא