Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 24]

h מג נתקפה י ונער] ־׳ האדם ן ׳העליון ה אלהיס ה כלמעלה מעת י. ■מותניו האדם ׳ גי m בפני v מחנו ה הדי;ך מפעלוו הדכריס מא אמו רוחניים; לא יתק אש י, 1 ממנו רותז( לנשמת! וההמש: הוא מר (לא ינו אשר ש! ] הרוח נעל ן 1 י״ל נ: j ואמרנ ( קד ) אלא דקה מזאת / ונמו שהקכ״ה ברא את הנשמות התכלית הדקות / נך ברא המקוס הנקרא מהנס / וברא בו אש דקה מן הדקה / שאינו גוף נתפש / והוא חופש הדברים הדקים ומנלס " וכמו שברא הנפשות הזנות כתכלית הדקות " כן יש ניכלתו לברוא אש דקה מן הדקה / להעניש ולכלות בו הנפשות החוטאות ענ׳'ל ״ ואס דבריו אמונה ודעת / עודם מתמיהים / כי שאלתינו היתה / שנשמת האדם העליונה כשהיא לכדה מופשטת מכל חומר / אינה מרגשת מקרה ממקרי הגוף 'ואפילו יהיה אש של מהנס דקה מן הדקה / בהיותה שורפת כדרך האש / איך תשלוט בנשמה / ואין לה טבע שתסלוד מן האש ♦ ואס תאמר שגס המהנס ואשו אינן גוף ואין בהס דבר ממקרי החומר / איך יהיה א״נ שורף ומכלה * ואולם מדברנו שנדבר עוד כזה / תראה' ני הטיב לדבר / וכמו שתראה עוד מדעת השלשית שנזכר כסמוך : הדעת הג׳ היא דעת הרב ר' משה דליאון ז״ל בדרך הקבלה t אמר נכר התעוררנו כתיזלה ני אותו המקוס שהנשמות יוצאות מתוכו (מלת מקוס ע״ל המשל / לא כמקום , שלנו שימדד לארך ולרוחב) / מנח הנהר היוצא מעדן / אותו . המקוס ממש מקבל כך משפט מאותו האש היסודי (אין זה האש היסודי שבדברי רמבי׳ן דל י שאמרו עליו שהוא תחת גלגל הירח / שהוא אש חמרי / אלא מדבר על דרך משל ברומו של עולם) / ומנח אותו השפע הנשפעה כתוכו / יש בו יכולתי לאכול אש אחרת / כענין אומרו ני ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (לברים ל׳ ליד) אש אוכלה ממש ני יש אש אוכלת אש / ונמו שהמקום הזה אוכל אש מנח האש היסודי / כך אוכל ממש כח שהוא גדול מרוח כני אדם עכ״ל / והרב ר׳ מאיר נבאי בשפר עבודת הקדש פי' דבריו! באומרו כי מאחר שהמשכת האש ההיא מהאש היסודית העליונה לגיהנס של מעלה וממנו לגיהנס של מטה / עדיין היא כתקפה וכגכורתה לשרוף ולכלול! הנפשות ע״נ * ואס דבריו דברי קבלה / שאיני רוצה לדבר גה / גס אין ספרו תחת ידי להתכונן גס ראשית ואחרית הדברים / מכל מקום למדנו מהם / 'שאין אש גיהנס שכדברי חו״ל!