Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 20]

מותי ׳ ערן אחל נלמיונו לו מה שאנו י להם התל1 לזולתנו מ ממזל עי וגגגיכיו מ פרעי הג באש או ב גאלה י מונים(וז ע1נ ואם 1 דשתמר י ועוג לו ן האלהיס 1 זנוגרים מלן הסי! זיליית 3? די/מד( ם נזה / 3 אנו להא כיולס / והנורא י רמוז נסו לנפש אי נ, אין מ מושגית 1 בהס / הרמזיס לעקם ל לספרה מס«ליו ( ק ) צח היוצר ג״ה שמלכותו בכל משלה / שלא יעמוד בפניו מר / ועל זה הודו עדת י החוקרים כלס י גס חזקוה במופתים ׳ הגיוניס / ואן» כי טבע הענין אינו סובל מופת חותך כמופת הלמודי / סוף סוף נאמנים מופתיהס לישרים בלבותם / ני הולכים על דרך אחד עם השכל הישר הנטוע גנו / וכל שכן נרי לב / שזנו לדעת אלהיס / שדברנו עליו בספר המדות (ח׳׳ג פי״א)/ הס יבינו זאת מדעתם י וכן יבינו ני הנפש הזאת נבדלת במינה הגדל עצמי מכל הנפשות אשר תחת השמש 7 ושהאדם לבדו נברא בצלם אלהיס ובדמותו / וכמו שדברנו גס על זה בספרנו הנ״ל (ח״א פרה א׳ 3׳) ♦ ובהיות נפש האדם נעלת הגדולות האלה / וגנחה מושלת על מעשיה / ובוחרת באשרתחפץ / אם-להימין אם להשמאיל / יודו עדת החוקרים נלס / שאס תצדק תהיה מוצאת שלום וחן בפיני השם נ״ה 4 ואס תרשע תתרחק מאור פניו / שבכלל זה השכר והעונש המגיעים לנפשות אחרי הפרדס מגויותיהנה ♦ ומלבד כי שכל האדם בלכתו משרים! יכריע אמתת האמונות האלה! כתובים הס מפורש בעט אלהי / גס בתורה גס בדברי הנביאים / ונמו שהיזלונו לבאר מעט מזה בספרנו הנל (ת״א פ״א! וח״ג פ״י) * וכן ערן הגמול נתב במקומות רנות בספרי הקדש / יאריכו הדברים להציגם הנה ולפרשם באר היטב / ורבות מהן כבד ־העלו חכמי המוסרים ז״ל בספריהם / מלבד זה אין מגמתנו כמאמר זה להשכיל ולברר שיש גמול על כל המעשים אם טוב ואס רע / דבר שכבר הודו עליו כלל המשכילים וחכמי ההגיון ולא יערער עליו כי אס משולח ונעזב השמח בעולם של הפקר / אבל מגמתי מ פה לדבר על פרטי העונשים המגיעים לנפש האדם אחר המות / כי על זה נשאלנו / ועל זה נשיב לשואלינו דבר i לא נחקור כדיעות החוקרים ההולכים בארחות שכלם מה יאמינו המה בפרטי העונשים האלו / ואיך יגדלו בהן ־החטאים בנבשותס למיניהם / ני לדעתי כפי מספר החוקרים בן מספר הדיעות / כי טבע העדן מתעלה משכל האנושי / ואין גנחו להשיג מר כרור מענין הנפש מה היא אחרי הפרדה; . מגרתה