Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 12]

( צב ) כענין ברכת להפריש חלה / ששורש פרש כבנין הפעיל איננו מורה פירוד פי אס עקיצה נמו ו.כצפעוני!#־יש (מעצי ל׳ג) / והנה החכס ידמה שלהט הפליאה הגדולה יעוד עיני הבחינה. עד לא יוכלו לראות זהר הפליאות הקטנות ממנה והנני אני להשיב על שאלותיו ולהתיר ספקותיו כרוח משפע וכרוח כאר / ולא יעשו שוס רושס כלל / ואומר הטענא הא׳ חלושה מאוד אשר הוכח תוכיח לומר תדע מהקושיא/ ני עליה אנו מין ואס יש מקום למלת מסתמא / אפש מקום לשוס קושיא בש״ס ני היא תענה את הכל / על ק היהרא״א נ״י רגיל להתנות עס מתווכחיו כערס יעלה להב הוויכוח שלא יהי׳ מקום למלת מסתמא כוויכוחס / ומורה לא יעלה ראשס מכל מאומה ני אס הבחינה השכלית אשר עדיה כאו למשפט היא תענה את הכל / אף ני נכר התיר א״א נ״י זה הספק כששי לעמת כרכה / כי ז״ל שם ואם הם ז״ל הורונו נוסת הכרנו׳ / בהרגל לשונם לשון המשנה הורונו ועלינו לתקנם בלשון המקרא / אשר כן חשכו ז״ל / הטענה הב׳ אשר עען מענין הדוגמא: אשר מצא / ככר הביאה א״א נ״י כשי׳ הנ״ל ני ידע שכל טוען יטעון עליז כנח זאת הדוגמא / ושם הנה על קדקוד זאת הטענה / זה החנם מאהכתו ההשגה עיניו השע לראות כסי׳ הנ״ל / הטענה הג׳ כטולה נמשך לביטול הנ״ל / אף כי אפשז מקום לסמוך על הקבלה בקריאה כמקום שיש לחוש לשיכוש כ, י הוא דכר המצוי ורגיל מאד להשתכש בפי ההמון או שגגה מאת המסדרים והמגיהים / וכל יודע מכין בהגהות התפלה. והסליחה שהגיה אדוני אבי נ*י / הוא זה יכין ני לא שקר מליו / ומה גס שריקוד לישב בד׳ נקודות איננו דומה אפי׳ לאחד הזרים הד׳. הנמצא,ס 3מרןרא?יבוש , ליסוד , לישון/ לר** / וגם 54 הורים יתכן היותם שמות כמו ןסיד המזבח (יה׳ ל׳) לנלתי ־ייא את ה׳ (יהושע ל*ב) ובא השם במקום המקור / הטענה הד׳ משיווי הצווי עם המקור / לא שרירא ולא קיימא ני לא זושאין; לו אפי׳ על אחד במקרא כנפ״י y אלא אף זו שיש לנו עדיס לאלפים אשר יעמל! נגדן לברת ק^קת ללפת לםגת ונכה כל נחי פ״א ינ״ד זולת הד׳ זרים הנ״ל / והנה עס גנל״ס