Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 10]

המשנה שהו מכל תינה גננ״י הן העיר ג ישער.שעי 3111 כעושה (ל) אשר ע5יהס ♦או הרשים / פימתתלע רנד! מנין שתים באו ממרס עי יגיד פ״נ. ניקוד בזה לא שמ אות זולת W לאי המלה מא׳ שהראוי י זנו הלי (ה) אה י שלוז״לתין ■ גרור בלשו קודש/? ן 2י* 09; המקינלק; (ל) יניד j קצוי; ^(ת3ל ( צ ) ומטפס זה גער ר׳ יוחנן גאיסי ששנה רחלים ברנד 'יו״ד מ״ס ולא אמר רחלות כוא״ו תי״ו בהרגל לשון המשנה / וגער נר׳ אסי ששנה יין שמשכו ■גוי(יעיז לן> ג״ח«"ב) שהי׳ לו לומר שמזגו כהרגל לשון המשנה והתנצלו אלה השלמים לאמר שדעת שפתם כרור מללו כלשון המקרא רחלים מאתים / ולא נמצא ברנד וא״צ הי״ו בכל המקרא / ונכה מסינה מורה עירוב מיס ביין כמקרא מסכה יינה משאיב מזיגה שהוא מורה הרקה ושפיכת משקה מה מכלי אל כלי לכד נמ״ש התום׳ שם / והשיב ר״י לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד / כלומר ככר שב מנהג מאדי להרבות רחל בוא״ו פי״ו במשפט לשון נאבה כי נקנות הנה / וכן ככר הורגל פעל מזיגה להורות עירוב מיס ביין / והראה ושפיכה ג״כ! כי לא ידאדאו ז״ל כל כך לאמע בשפתם תיבות נבדלות לפעולות משותפות בכלל ונבדלות באיזה פרט אטן האינות / כאשר יעשו נעלי המארא אשר שפתם בדור מללו ויבדילו ביניהם v אשר כן מנהגם על הרוב בהיות הזכר נבדל מנאיכתו בשם / לאי האפידו להבדיל ביניהם בסימן הרבוי / אחר שכבר הס נבדלים בשם במו עזים ותישיס / רחלים ואלים / אשר כמו זה הדייאות' הצת לא נשמר בלשון המשנה / וע״בז האפיד ר״י על שינוים מדאגה מדבר פן יבואו הערלים ערלי שפה לשנות נס המה ולהביא זרים בלשון בלי דעת משפט הצחות / זה כ״ל ברור בפי' מליצתם לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד * מכל זה נראה שלשון המארא אשר בו דבר ה׳ עס נביאיו הוא יותר צח ויותר מבורר מלשון המשנה שנתחדש אחריו ובאו בו זרים רבים מלשונות העמים ושימושי מבטאם / ואחר שמתאני תפלותינו היו בעלי מארא הוא עזרא וסיעתו שהיו שנים הרבה אודם בעלי המשנה וכמ;׳שכ הרמב״ס ז״ל בד׳ לראשון מתפלה / אין ספא שחברום בלשון מארא/ ביותר צח ומבורר שבו / לבן עלינו לשבח בתפלותינו בלשון המארא כמ״שב התו' כמה פעמים ז״ל לישנא דארא עדיף / וניותר צח ויותר מבורר ממנו כמו שפשא הרמכ״ס שמדאדאי׳ בא״ש ובתפלה בכל לשון להתפלל בלשון הצח והמבורר יותר בלשון ההוא / ועם המבואר במה שקדם שלשון המקרא הוא יותר צח ומבורר בעברי מלשון המשנה •!