Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 9]

( m ) בפתח כי הוא מטפס חזק ןאמץ ת״א תקיף וא״יים("י־ה לי") והשם ואמץ נח (אייב <!׳) ת״י ו5ןלים חילא / וכן הורגלנו נדרז״ל לקרוא האל״ף כפתח / וכעין זה דרשו שם על פ׳ מי נמוך חסין יה / וזה שגה או השגה / ונהנה פיוטים רכים שוגים ומשגים) ׳ ויהי מה הנה אנחנו רואים בלשוננו ובכל לשונו׳ המים בעלים ושמות משתבשים התחדשו מאנשי ההמון הנלתי יודעים משפט הלשון ההוא / וכלם יהגו בס נמשניל נסכל מכני אדם אחר,שהוסכמו המלות ההן נין המדברים להיות מורים ההוראה ההיא אשר נחשב נס אין קפידא אס לא הונחו בצחות / אשר כעין זו המקרה קרה ג״כ נלשון המקרא אשר מניחה על צחות יסדה / ומצחות הלשון הוא הקיצור כאמרס ז״ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה / על כן ראה מניחה לקצר נשרשיה ליסדס על שנים או על שלשה אותיות לא יותר / והנה נמצאים בו שרשים חדשוס אנשי ההמון;אשר לא ידעו משפט הלשון) בעלי ארבע או חמש אותיות / והעד שרוב המרובעים והמחומשים מורים על דברים שהמון עם משתמשים בס נמו בקבוק / ברזל / גבעול / דרבן / דרדר / זלזל / חרמש / חרצן וזולתם / אלה וכיוצא בם הס דברים שההמון משתמשים והס והס קראום בשמותס מבלי בחינה בצחות / ואחר שהוסכמו המרובעים בין המדברים לא רצו נעלי המקרא לשנותם אל דרך הצחות ני לא ידעו מה הוא / והנה מזה הסוג יתכן להיות פעל אתרום שנתחדשה מההמון בימי חז״ל או קודם להם מבלי בחינה בצחות ואחר שהורגל זה הפעל בפי ההמון לא רצו חז״ל לשנותו ושבו' להיות שני שרשים תרם וחס מורים מובן אחל וכמוהו רבים בלשון "?י מיש וין רה; צ$'ני J 1לדלת י תפני? ויחל ונצוה וס זיל א נפץ u:v1 ה > והיה עכ״פ שומה מאת חז״ל לשמור דרך הצחות אם כתקת משפט לשון המקרא / או בצחות לשון המשנה והיו לפידים על השינויים שלא להרבות בגנות לבלתי הביא זרים בלשון והיו גוערים כמדברים בלשון זר וחדש פן ישובו להיות מורגלים וירבו הזרים בלשון / נמו שהקפיד ר״י על ר׳ נחמן באמרו פורתא דגונדריא הוא דקא עבידנא / וא״ל ר״י מי סניה מעקה לנתיב באורייתא או מחיצה לאמור רבנן (ק־סי; דף מ״נ) ומטעם ונמו נחון ■איננו ר לא דה? כיבס *5