Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 7]

( פז ) היא בצירי או בחירק גדול' להרגיש היריד השרשית במבטא t או אס נקראם בחירק הטן הלמ״ד ונבליע היו״ד בדגש נמנהג המקרא ברכים מח״עי כמו זז^יב ^יג מן יצב יצג / אשר זה לא יסופק עכ״פ גמלת ליקח שהי״וד היא סי׳ החירק הקט) לבד והק״וף דגושה להבליע תסרק הלמ״ד / pv שבי מנהג מאדי בלשון המשנה לשמש •בנו״ן מקום מ״ס הרבוי / ולהיות גזרת ד׳לא שוה לגזרת נל״ה כאמרס ו״ל אין קורין את שמע / מה בוצעו * ונכה נהגו ז״ל להרכיב נפעל והתפעל נאמרס ז״ל t נתכוון נזדמן נתפתה נתרבה / מה שאין בל זה מנהג תמידי במקרא ני אס מעט מזער לא כביר מצאנום עדי׳ז ונקראו נשם וריס . 1כל מנס מבין מדעתו הרבה יותר ממה שפרטנו אשר כלס יעידון יגידון שלא נלשון המקרא לשון המשנה / והוא הדבר שאמרו ז״ל לשון תורה צמוד ולשון חכמי* לחוד ✓ ונל מולק על פשוטו של זה המאמר לפרש אותו בפשט ערמומי ואומר ששייהס עולים בקנה אמד / הוא זה בסתר פנים ישא ויחניף בחלקלקות להכחיש הגלוי והמפורקס /. ואס יאמר האומר ובי מפני שלא ראינו כעלי המקרא משתמשים בדרכי שמושי לשון המשנה נגזור אומר שלשון המשנה איננו לשון המקרא / אשר קוא דבר זר כי לא ראינו אינו ראיה אחר שלא עזבו אחריהם זולתי ך״ד ספרי הקודש / ואולי מצאנו מהם יותר יתכן שברוב דברים לא יחדלו להשתמש בשימושי לשון המשנה / על זה נשיבהו לאמר צא והנא לך אף אתה ראיה שלשון המשנה היא לשון המקרא / ני עדן צא הוחזק הדבר / ואס בעבור שהשתוו בקצת שרשיהס ושימושיהם או ברובם! הלא כמוהו לשון הארמי מתדמה ברוב שרשיו ושימושיו / הנאמר בעבור זה שהוא לשון מקרא / והנה מרגלא בפי חז״ל לומר לא לישתמט תנא בשום מקום ולאשמעינן / ונכה נאמר אנחנו לא לישתמט נותב המקרא בשום מקוס להבליע נו״ן ח״פנ במקור עס אות ננ״לס בדגש נמו שמצאנום בלשון המשנה תמיד * אולם עם כל זאת נאות היא להקרא בשם לשון עברי אחר ד* שמניחיו והמדברים בו המה עבריים / ואין טענה משפת