Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · טבת תקמח (1787) · p. [Seite 4]

«ליו/ע נאמרס (צ ראו י «הר לשי: מהגיר fa\ יוה העטרה ממהר אולם ולענן ן שמו / נדלווה,! ני מיום מאד מג לחדש נ׳ זלא צמו אשר ה אספ*נו מחרים המונרו י8ילק ( פד ) אשר העיר בצדק בחיבורו שפת אמס, שס נאמרו ונשנו גלדים מהותיים לקצת השרשיס והבדלי קצת הנרדפים זה מזה / אשר כל וה יורה על מעלות לשוננו / ועוד ידו נטויה להראות העמים. והשרים את יפי תפארת לשוננו הקדושה / ובמקוס תהלה / שם תהי מעלה / ני לא יאותו יקר וגדולה / אט אין עושה עלילה / ובמקום תהלה / שם תהי / ונכר אמר החפס במשלו הנפלא / התהלה בלי זכר מעלה / היא נזהר הפעלה הלוטה בשמלה / או כבית האוצר כלי סגולה * (כ) שם שם לו חוק ומשפט הסבה אשר אכדן לשוננו י - עד ניטל ממנו רוב המדבר / את השכחה אשר היא היתה בענרנו להשכיח ממנו שפתנו אשר נחלנו מאבותינו מעולם / אחת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל / בימי נית שני כמעט נשכח זכרון הלשון מאבותינו לולי יחידי שגולה / כי התערבו בגויס וילמדו לשונם / נכתוב ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו׳ / בימים ההם אין איש שם על לב ללמוד לשון עברי ולא לכבוד היתה בתוכם! ומה נס היום אין דורש ואין מבקש ללמד צחות לשון העברי כי יוב המונגו בלעגי שפה ידברו / ואין איש שם על לב להבין במקרא מפורש ושום שכל בפשוטי הפתובי׳ לפי חקי צחות הדקדוק אשר אין מקרא יוצא מידי פשוטו נאמדס ז״ל / כי רוני המוננו יאמינו ני עקימת שסתם הוה מעשה לעכור על ד״ת שמ״זת עם היות שכל רוח אין בקרבם להבין מוצא שפתם לא במקרא ולא בתרגום / וקצת ממחשבים חכמים בעיניהם יפרשו הכהוכי, בפשטות של ערמימיות ויעזרו בדרשות דרשום ז״ל להעיר בס על ענינים נעלמים מסוד ה׳ ליראיו לא ידעו ולא הבינו אלה הבוערים בעם הלוקחים 'לשונם נפי המוכן מפשוטיהס / כאשר שמענו כן ראינו דורשי דמים המחזירים על פתחי השערים / בעיים ובכפרים הרו ערמימיות וילדו ביאורים זרים אשר גדלוס על ברני המדרשים לא ידעו כוונתם בל יעמדו נאמתתס ויישר זה בעיניהם / ולו איש הולך רוח דעת והשכל בדרכי צחות לה״ק יאמריבאזניהס ביאור אמיתי נאות לפשוטו של מקרא'נפי כללי הדקדוק / יבוזו לשכל מלץ ועליו •ישחקו / נאשר יאמר המושל הקדמוני באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מלי!