Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 30]

( עח ) י נס שני הפרושים הנתונים על זה כאגרוין המשכילים הנ״ל לא ישרו כעיני / ולא ארכה דנריס להשיג עליהן / רק אודיע לכר חדש מה שיראה לי בפרושו / ואפרשנו כקצרה המלך דוד התאכל מאד על מות אמנון כנו / מאנה הנחם נפשו ככל מה שנחמוהו זולתו / וככל מה ■שלחם עצמו מדעתו / וכעדות 'הכתוב ויתאבד על1 בנו כל הימים , אעפ״י שאפשר לפרשו על הימים שנזכרו נפסוק שלאחריו ואבשלום וגו׳ ויהי שם שלש שנים (5פ בס ליח) / לפי פשוטו שב על כל ימי חיי דוד / שלא שנת ►צער זה כל ימי חייו / .תמיד כשעלה מחשבות אמנון על לכו התאבל עליו ♦ ומקץ שלש שנים לפרידת אכשלוס / נעתתה מחשבת אכלו למחשכת נקמה / שנועץ לצאת למלחמה אל מלך ^שור להלחם עם אבשלום ולהרגו כמשפט המלונה / ני אמר שהרג את אמנון הבכור לרשת את המלוכה כי הוא אחריו i <נענין הרצחת גס ירשת / והיה ראוי לדוד לדונו כמשפט מות / *סבור דוד שאז ־תשוב נפשו למנוחתה וינחם מאכלו / וזהו שאמד *תכל דוד לצאת אל אבשלום , כלומר לצאת למלחמה אל ן אבשלום / כמו לעת צאת המלכים (שיג י״א א׳) / וגס הנה הוא i ■יוצא לקראתך וארבע מאות איש עמו(בראפית ל״נ ל׳) / כלומר 1 *למלחמה.! ואמר הטעס ני נחס על אמנון ני מת / שעל •ידי שהעתיק מחשכת אכלו וצערו על אמנון כי מת/ למחשבת •המלחמה עם אבשלום / מצא נחת והשקע מצערו " ומופת על פרושנו מעשה יואב עם התקועית / שאס כפי ■יתר הפרושים,/ &הצד השוה שכהן שמחל המלך לאבשלום. מה שעשה / ונלתם נפשן לראות פניו / מה הוצרך יואב לתחבולה זו? ולמה ויכרה האשה למלך קשות שישיב את נדחו / אם המלך מדעתו נכסף לראותו? ולמה השתחוה יואב למלך על שקכל תוכחתו./ ונחשב בעיניו למציאות חן וחסל כעיני המלך? ויותר מכל כששב אבשלום צוה עליו המלך שלא יראה את פניו $ וזה אות כי לא שב חרזן אפו מעליו « אכל האמת כל השלש שנים שהתאבל דוד על אממן זאנשלוס בגשור / החריש יואב / עד ישנק המלך את אשר עשה לו / ואס לא ישכחנו יסתר שם אכשלום כנד מות המלך / ואז יביאנו ירושלים וימליננו תחת אכיו י ן יאכל כשראה עתה נו לול נתם ע{ מות אממן ורוצה לצא? למלחמה