Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 29]

( VJ ) כשהוא ינחמנו מאבלנו ומצרותינו / יש בידו למשותו. באופן שתוכרח הנפש להנחס בתנחומותיו / ועל זה יתכן הפועל / בהשתבב ההכרח בנפש מנח המנחם/ ולכן כתוב עניה. סוערה לא נחמה (ישעי׳ 5״ב\׳א)/ כאיש אשר וגו׳ כן אנחמכם ובירושלים תנוחמו0־ה סיר*)•, שתיהן על-המנחם לעליון ית׳ / שאנן הוא ינחמנו 3*3 / תנוחם העדה כלה / וזולת ■זה מאנה הנחם גפשנו ווה ערן צח בחכמת הנפש / ולמשכיל עליו יועיל[ לפרש כמה מקומות סתומות / ודעת לגבון נקל " ומה שהבדילו המשכילים הנ״ל בין'נחמה של חרטה ונין נחמה של אבל / במלת על/ ואמרו שלא תבוא אצל אבל / רק אצל חרטה ״ מלבד שהמקראזת סותרים דבריהם / ני כתוצ לנחמו על אידו(זיר א׳ י׳ נ׳), לנחמו S2 מת (ירחי׳ u״r ׳׳) / כס מצד הסברא לא יתכנו / שאס בלשונות מי אדם הרבו מלין/ נמו(ברייען טרעסטן) וכיוצא להסביר הדברים ✓ אין הדבר כן בלה״ק✓ שנקבצו באו הכוונות נלן אל שרש דבר שמסתעפיצו ממנו / ושרשן הוא העתקת המחשבה בנחת מדבר לדבר / ומה לי אס מעתיק אותה מאבל לשמחה / או מצרה לשמחה 'או מרעה לטובה / כלס נחמות הן V ומוכנות מן הענין שנאמרו בהן / ונסמך להן מלת על שהוא נמו בעבור / לנחמו על אביו <;בעבור מות אביו ✓ לנחם על מת בעבור אדם מת / וזהשמוש על בהרבה מקומות ✓ וכן וינחם'ה׳ על הרעה / בעגול ^רעה ✓ וכן כלס ״ ופעמים נסמך לו מלת אל / כמו ונחמתי ׳״אל הרערת ^יייי, ן'״י ג׳), בי נחסרחי'איד* הרעדה (ח״ב ■י*).'• ׳ופעמים סמוך לו אות מיס / כמו זל ינחמנו ממעשנו ובאמוהו 'למעלה ״ ־וק זקויאנחס מצרי (ישי־י׳ א׳ יי) , כלומר מרשע;צרי אנחם־ מאשר חשבתי / וכן כי ■ינחם ■ה׳ מנאקותסמפצי ־לוחציהם ודאזקיחס (שיפ״י׳ ל׳ י״יז),, כלומר ■מעני נאקת ישראל / [ינחם ה׳ על הדעה שצוהעליהס ומעתה יבוא על נכון מקרא :ותנל דוד לצאת אל אבשלום ✓ בי׳נחסמגל אמנון כי כזת (ש*נ 'י״י־ ל״״ס, צי גס על אבל אנח מלא על ונמו שאמרנו ’* ןיהי׳ 'כחשו כפשוטו שנחס מאבלן / נמו שפי׳ המפרשים יל * אלא ‘0פהש זה /’נגס כל מה שפי׳ עליו הרל״ק והאפודי ור'׳יא!*ל-/