Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 26]

( עד ) (מה*•© פיט / זסביביו הס הקדושים העליונים / והוא 3״<t נורא ההלות עליהם / נמו שהוא נורא על מי אדם י ולפרושנו וה ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא ארכעתן על תהלות ושנתות יצוריו / ודומים זו לזו * אבל אס תפרש ונחמתא ע״ד שפירשו במאסף שאין לפניו ית' שנף רצון / יהיו שלשה הראשונות על דבר־ח בני אדם / והרביעית שהיא זנחמתא אחת מתארי השם ביה וגדולותיו שאינו משנה מרצון לרצון מלכד זה על ההצעה שהקדים לפרזשו / יש אתי דנריס לדנר עליה / לולי כי צר המקום בקונטרס זה לכנוס בדברים רחבים " לה זאת אומר כי מעתיק התפלה בלשון אשכנזי שהעתיק מלת ונחמתא (ענטציקנדי דאנקלידר) / ישרה בעיני / כי יפה נמשך המלה האשכנזית (ענטציקנד) לפרושנו על נחמתא / כי כל פעם שאנו מעתיקים ממחשבה למחשבה יותר נשנכה בעניניס ה2!הייס 4 הלב מרגיש שמחה יתירה בהשגותיה / שקוראין האשכנזים (ענטציקן) ״ ואני אלמדך עוד שזוהי מלת חדויז שבלשון עברי / וזהו ויחד יתרו(שחות י״ח ט׳.) י כי חדות ה׳ היא מעוונם (נחמי׳ «׳ י׳), עוז וחדוה במקומו (ל״ה א, י״י ל,׳)« והכלל שאין לשון חדוה רק בעניניס הנשגבים הגורמים הרגשה יתירה בנפש / אבל לא אאריך כמקום זה " ועוד אודיעך / אע״פי ששרש נחם יורה על ההעתקה ממחשבה זו למחשבה אחרת / כשהוא כתוב אצל האדם 4 ענינו תמיד על ההעתקה לטובה / כגון ממחשבת אבל למחשבת שמחה / ממחשבת צער למחשבת ממתה / ממחשבה רעה למחשבה טובה / או מטובה ליותר נשגבה ממנה * אבל הנעתי! משמחה לאבל ממנוחה לצער / אעפ״י שגס אלו העתקות מחשבות הן / לא יפול עליהן שרש נחס t .אין מקרא סותר כלל זה * וטעם הדכר נשען על השרש עצמו / כי נחס קרוב. לשרש נחה / והשרשיס הקרובים כאלה בלשון עברי נותנים טעמם האחד בחברו / כמו שהזכירו המשכילים הנ׳'צ באגחתיהס / ועוררנו על זה בכמה מקומות כמחברותינו / וכן נחס המורה על ההעתק 4 היא עצמה הנחייה שהאדם מנחה מחשבותיו ממקומותיהן הלאה ואולם שרש נחה נבדל בהוראתו משרשים הדומים