Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 25]

( ’נ: ) ווה סנלוח נמורה! איס הוא וילד לנו vJa kw ואם אמש הבטיחו טובה / ני האמין שהוא איש טוב. / ומחר שמע שהוא איש רע מעללים / אע״פי שמתנחס בצדק / מפחיתות בני אדם הוא שנעלם מהם האמת ואס הבטיח לו טובה בעבור צדקותיו / ושב האיש ההוא מצדקתו ועשה עול / ונחם על הטובה אשר אמר לו זוהי נחמה בארח משפע " והנה על אחד משתי דרכים הראשונים לא יתכן לומר על השם לשון נחמה / יתברך ויתממס מכל זה / אבל נאמרו בו על הדרך השלשי / וכמפורש בנבואת ירמי' בפרשת רגע ^דכר Sr גוי Sri ממלכה וגו׳ (יריד׳ י״יי«׳) ועל זה נאמר כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם(מי־בי ך״ג יי«) ושמואל אמר ני לא אדם הוא להנחס / ולא אמרו סתם שלא ינחם האל / והוסיפו בשתיהן מלת אדם / ני גס השס מתנחם נפי סוד חכמתו העליונה / אבל לא ינחם כבן אדם חלילה / פעס כלי טפס ומבלי דעת / ופעם מהעלם דבר / שעל זה סובב הכתוב / וכבר בארנוהו ה־טב גפתיחתנו לבית השני מס׳ גן נעול " ובהיות שרש נהם על ההעתקה ממחשבה למחשבה / על כן אחד שסדרו קדמונינו ז״ל בקדיש כי השס ב״ה לעילא מכל ברנתא שירתא ותושבחתא / שכללו בהן כל מיני שבח וגדולה / שמהללים ומשבחים בהן בני אדם את יוצרם ב״ה / והודיעו שהוא מרומם על כל ברכות ותהלות הללו / ויוכל אדם לחשוב שאס אפשר להעתיק מחשבותינו / להלל את השם ולשבחו בשבתות יותר נשגבות מאותן שהורגלנו לשבחו בהן / ע״ד משל אס יתן בנו השם חכמה כחכמת מלאך אלהיס / עד שנוכל לחשוב גדולותיו ית׳ יותר מכחנו עתה / כי אז מכל להללו ולשבחו נפי גדלו ונפי ערכו ממש / לכן אחר שאמרו שהוא לעילא מכל ברכתא שירתא ותשבחתא / הוסיפו ונחמתא / להודיע שהוא לעילא גם מכל נחמתא / שהוא ההעתקה ממחשבה למחשבה עליונה ממנה / שאם נוסיף כהנה וכמה / תמיד הוא מרומם עליהן עד אין חקר * וידענו מזק שהוא מרומם גס על שירות ותשבחות שיהללוהו בהן מלאכיו וצבאיו / «נאמת אל נערץ בסוד קדושינש רבד־ן ונורא Sr בל סביייד תהליס