Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 13]

y סא ) להמלט על נפשי ■: ויזע עוד אביו גי חנס פחד אין• לכר / ויען אותו ויאמר / גס הוא לא יזיקו בני : לך שוב לדרכך / רק את מצותי שמור וחיה : רושף עוד לצאת / ולא שב נפעם בפעם / ויוחר נס מן המועד אשר אמר לו אביו: ויהי ני פנה היום והנה הוא שב אל ביתו / ויאמר לו אביו מדוע אחרת לבוא בני : ויען הענבר הרך.ויאמר / יען אבי ני מעת־ צאתי עד עתה השתעשע בנך במראה איש צדיק : הלא הוא חמדת לב ועיניס / אשר הוד עורו הדר לו / חברבורות שחורות על לבנות : ובכל זה לא יגבה לבו / ני אס הלוך ילך לתומו / ויכוף כאגמון ראשו : מה יקר לי רעותו / אבל אבי נזה לא ירע לי : ואנכי השבע אשבע באלהיס אשר בראני / ני אין יצר מחשבות לבו רק נווב נל הימים : גס הנה זה פעמיס אשר נתתי את לבי לבוא אליו ולדבר עמו / אכן יראתי לגשת אל הקדוש הזה ואני מצער : ויען אותו אביו ויאמר / סנל תן תודה לאלהיס אשר מנעך היוס מבוא בדמים / כי ראית את שונאך פנים אל.פנים ותנצל נפשך הלא זה החתול אשר אמרתי לך עבור מעליו פן תשפה : אל תביט אל מראהו / ני חנוף יחניף גו:.והרעה אשר הוא חורש עליך טמונה בקרנו / כי שס תקע החמס את אהלו : י ־־ אף לא למראה #ין ידיך ת$פט! כי ה ־־ ח^יק אדכם רשע מכינין; למצוין #ונו מתייהד־*, מכנו 5 : :־ ״ : T T : V* T . לבו מקוכם היעי# ופניו׳ מעיפט ־ % י?.<»•*; | T : , Tf. - VT b ' r \. כשורת ספרים חדשים אמר האתוס• מטה / הסבה שהנריחני לקרבה אל המלאכה הואטהשאומר / אנו קהל עזת ישה1מחויי3יס לקרות כל