Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 10]

/ עתה מ ירמזו / האמת,« הנלזית מהיי תהיה מ אח״נל &3סע ומ;י מר ה העם ז נדן כ ופא? בהנתי ימס א אנל נ 7Pfo;«נ אשר ובר זממד גוגח m I ( נח > מדרכי הלשון והמליצה 8אטרי יבל בן הגי לבית דבר* מאמר בי ודןי־ן הידיעד־ו הפר ר לשני מיני® חיא המחלטת וה״א ה&בדלןי! DÜH הכללי אשר הושם כלשון על לברים רכים הנופלים תתין מין או סוג אחד / יסודו כנודע על התדמות הדברים האלה בענין המעמיד אותם י וכאשר הס באמת עצמים נפרדים/ יהי׳ ג״כ לכל אחד מהם הבדלו המעמיד אותו גפני עצמו " אבל אנחנו נפשיט במחשבתנו את ההבדלים מכל איש ואיש / ועי"• יעמוד לנו המעמיד המיני או הסוגי וא״כ כל כללי הוא דבר מופשט בלבד / ואינו מוחלט נאמת * אמנם אי אפשר לנו לשפוט משפט מה על דבר מופשט / ולעשותו נושא מאיזה נשוא / אם לא נתליפהו במחשבתנו לעצם קיס / חה משפט הה״א י דרך משל / רעיון הכמה הוא שם מופשט / לפי שאינו עומד בפני עצמו מבלי שיחול על נושא אחר / ולכן אם נשפוט עליו לאמור / החכמה תחיה את בעליה / הנה הה״א תחליטו אותו נמחשכתגו ותעשהו כעצם יזים כפני עצמו / המפל תחת הככוי הוא ♦ והוא הדין לכל שם כללי / כמו אדם ׳ בהמה ► אבן # אס נשפוט עליהם / נאמר האדם מדבר / הבהמה נבערר־ן מדעת / האבן כבדה / וכן כולם " ולזה נקרא לאותה ההיא נשם המחלטת ולפעמים תבוא הה״א על המוחלט ככר / להבדילו יושאר אישים נפרדים מאותו המין ״ כמו כן יסד המלך / שהכונה על מלך מיוחד ומוחלט ככר בזמן / ולו אמר יסד מלך אוי היה שעוח מלך אחד יהיה מי שיהיה! ולכן מבדילו הכותב עתה t