Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 9]

( נז ) אחר הדברים האלה נמלואת להם שנה תמימה / ויתלה הכלב וימות * ימים רכים חשב האריה בלבו / אולי ישן הוא / ותרדמה נפלה עלץ / ובעבור זאת / בכל יום ויום הניעהו ברגליו אנה ואנה / והריחו כרית אפיו להעיר משנתו / חנאשר ארכו לו הימים / ותוחלתו נכזבה• / וידע ני מת הכלב / ויפן ממנו ברוח נשברה וכמרת נפש / וילך במשגרתל פעמים ושלש / הלוך ושוב / משתאה ומחריש / ואחר כן שב אליו / וישם עוד עיניו עליו בחמלה / וישא את קולו וינהוש ♦ ויתאבל על אהובו מאוד / ויתעב נל אוכל אשר שם לפניו אדוניו / גם ני עשה מטעמים אשר אהב ויבא אלץ / לא פנה אל האדון / ולא שעה אל המטעמים / ולא טעם מהם מאומה / ויחתור האדון להוציא הכלב המת ממסגרתו / ולא יבול / ני האריה נצב עליו לשמרו / וכל הנוגע בו לא. ינקה / וירא האדון ני לא יוכל לו / ויקח כלב חי אחר / ויעמידהו לפניו / (ני אמר בלבו / זה ינחמהו ויגהה ממנו מזורו) / וכראות האריה הכלב השני / קם בחמתו ויפול עליו וישסעהו / דפץ הכתריס לארבע רוחותיו /כי נעצב מאוד על באירן אשר רצתה נפשו בו / וימאן להתנחם רק מתרפק תעיד על דודו / ויגהר פעמים רבות עליו / פיו על פיו ועיניו על עיניו / יקחהו בין זרועותיו ויחבקהו וינהוס עליו / כהמר האב על בנו יחידו / וכאיש על אשת נעוריו / ככה עשה האריה מדי..יום ביומו / ומקץ חמשה ימים וישנס אדוניו בבוקר / וימצא האריה מת שוכב ארצה וראשו ע3 ראש הכלב ידידו * נבל! לף אד־1 הארי מלן־ החיורת ולמוד מדרכיו ׳ אדם להיות! — * TT TTr* X , אהרן האללע בתחפא מהוריד וואלן* ו״ל י