Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 8]

ל נו ) האריה־׳/ והדלים אשר אין ידם משגת די הכסף / המה יביאו פחית הכסף / למחית הארי מכל מאכל אשר יאכל / כלבים וחתולים ודומיהם / ויהי היוס ויבוא איש אחד כתוך הנאים לראות את הארי / ועל זרועותיו כלב קטן ורך מאוד / יפה מראה ועזב לעירם / (אשר מל מעם אדוניו בחוצות או ברחובות) רתנוהו כשכרו לפני האריה * ifofj ' נבעת ונבהל מאוד ממראית האריה ולא קם עול רות בו מפניו / ויפול אחור וירים את רגליו \ נאשר ירים האיש את ידו / כי יעטוף וישפוך שיחו / כקשת רוחו / והאריה בראותו הכלב מושלך ארצה בונה ומתחנן לפניו / נכמרו רחמיו עליו / וידרשהו בעיניו / ויריחהו בריח אפיו / ויניעהו פעמים ושלש כה וכה ברגליו / ועיניו לא תשבע מליאותו / כי נכספה נפשו לשעשע בחברתו וכאשר ראה בעל הארי את הדבר אזה גיז?.א קערה אתת מלאה בשר וישם לפניו / והאריה לא קם ולא זע ממקומו / ולא טעם מאומה / רק עיניו תמיד משוטטות על הכלב הקטן/ לאמור לו/ אכול אתה ושתה 0 אל תירא! אקר כ{ שככה אימת הכלב מעט / וישב רוחו 12יו / וירח את ריח הבשר / ולא יכול עוד להתאפק / ויבוא k הקערה ברתת וברעדה ויאכל / ויבוא גס הארי אליו בלאט לאכול עמו / ויאכלו שניהס יחדיו / עד כי אפס הבשר " ומן היזם ההוא ומעלה / לא מש הכלב מתוך סוכר הארי / בלילה שבב בין מרגלותיו / וביום עמד לפניו לשחק / אוכל מלחמו / וילקק ממימיו / ובכל עת אשר יושם לפניהם לאכול / י7 הכלב היה בו בראשונה' / רקת המאכל תחת רגליו / לבלתי נתן. להארי לאכול / והוא/ הנדיב/ ברוחו הנדיכ^התאפק זיעמוד מרחוק / עד אס כלה הכלב וישבע / ואחר אצל הארי' הנשאר לו.ממנו י גם אס נרדם האריה וישן / הכלב עז נפש איבו מגיח לו לישון / פוסע על' ראשו / וינשכהו בתנוך אזנו / חורץ בלשונו / עד כי תדד שנתו מעינו / ובכל זאת לא חרה להאריה עליז, / ולא נקטה נפשו ממע / רק באהבתו אותו• v נשוא נשא לו על כל פשעו וחטאתו / עונו ושגגתו / והתעלכו עמז כל הימים * אתר