Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · כסליו תקמח (1787) · p. [Seite 5]

(( מ ) «מרנביה / הנמשצת מארבע אריות תחת סוסים " ופעמים לוכדים אותס נערמה a כי המה טומנים שחת לנפשו חופרים נור עמוק / ולמשך הבור פורסים עצים דקים ותנים / ויאחו אחד אחוז מהבקר ומהצאן בעודנו חי / ויאסרוהו על פי המר / ונשמוע האריה קול הצאן / או בראותו מרחוק / ויח אליו נחמת נחו / והוא לא ידע ני על שכנה יהלך / ורשת הוכן לפעמיו / ויפול שמה כמר תחתיות < והשודד נהפך לשדוד 4 ובראותו כי כלתה אליו הרעה ואכד מנוס ממנו / אז בושת פניו מכסה / ישב וידום •ולא ישמיע קולו / ימן לסד רגלו / ופי« למחסום ורסן / שומר מצות אדוניו / ולא ימרה דבריו / ני נפל פחדו עליו * ובלעדי זאת / ידענו מאריות אשר בקרב נני אדם מעונתם / אשר ילמדון ליראה אותם / וינוסו לקולם■/ ויכירו ני לאדם לבדו נתנה הממשלה / ובלעדיו אין עוד על הארץ / נאשר ידענו מעם הנקרא האטטענטאטטן (ח) / אחד מהס / בעץ חניתו / נתליו ובקשתו’ / ינים’ הרבה אריות / נס נשיהם ונופם / אתריהם ירדופו / ויצילו המלקוח והשלל / *עודו כנפו " הכושים זובחים נורי האריות / ומהי׳להם הכשרלאנול / ומהעור עושים כל מעשה / אדרות ושמלות לעורם ולנסות את בשרם / או מוכרים אותם חיים לאנשים אחרים / והמה יביאום לעראפא / להראותם לעין כל / במחיר נסן» אשר ישית אדון האריה / או מוכרים אותם לשרים ומלכי ארץ והמה יניחום בתוך נן החיות אשר להס לשחק בו / ולתענוגת בני האדם * והנה עד עתה דברנו מתכונת נופת האריה (ויינן קערפערלינן איימשאפטן) אבל ממדותיו יגיע לנו הספור הזה אשר ספרו רושמי הקורות ממנו * לאיש אחד אכזרי / מתושבי רומא הבירה היה עבד / ושמו אנדראקלוס / וילך האיש עם עבדו אנדראקלום ל-אפריקא לנור שס חודש ימים / ויהי נאשר יסר אדוניו אותו שמה (ח) אנשיה האלה. יושביה בחלק ה־לוחי יואפליקא , בחוף היקלא קאפערלאנד t ונקראו בשלזוחס י האטטענטאטט; , בי עה עלני לשון הה , תארה פתרתזרת « יושביה באהלים , ויודעי ציד עד מאוד *