Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · מרחשון תקמח (1787) · p. [Seite 23]

( לט ) אס יכולה להניק נעצמה זהו הטוב והמועיל מתר / לפי שחלב האס דומה ממש למזון הילד ני הוא המזון שהיה נזון בו מרחם ולכן הוא בכובעו ונמזגו ממש / ובאמת עתידים;*) האמהות ליתן את הדין על שעזבו דרכי הנובע ונהפכו לאכזריות / למסור שעשועיהם ביד נכריות / למען תהיה להן הרוחה והתענוג / ני זאת מבוע הפסד הגוף / וזה מתור רעת הנפש — " כתב אריסנוו והתעורר על זה גס כן הרמב״ם בפרקיו להלכות דעות / יש אנשים ישימו עת אכילתם שעה ידועה / והשכילו עשות / אלא המשכיל לא יאכל אלא כשירעב ולא ישתה אלא כשיצמא / והדבר נאמר עדוליס להזהיר על הקטנים ♦ ־־■־ ועוד מנועם אחר ויותר נכון / מפני שאס »עבור העת לפעמים מבלי לאכול בשעה הקבוע / אז הילדים יתמרמרו ויתקצפו / והמכשלה קרובה להתמיד ההרגל במידות רעות המצרנות זו לזו / ובאחריתו יהיה סרבן / קשי עורף / נטייתו ורוחו יהיו כחומה פרוצה אין מעצור למו •/ תתקפני יצרו ולא יוכל למשול עליו — ני כל שארי כחותיו יהיר משועבדים תחתיו / ואין גודר גדר ועומד בפרץ לפניו / על נ-ן יותר טוב שלא לעשות קבע לסעודתם כ״א תמיד יקדימו או יאחרו נתינת השעודה כדי שיהיו רגילים לאכול בכל זמן שנותנים להם / מבלי תרעומות וסרבנות — י אמנם אס נפשם רעבה למאוד והס מבקשים בנחת לאכול מאומה אף שלא בזמן הסעודה / אז יפיקו את רצונם לפרוש להם לחם לבד / ולא שוס מיני מטעמים ומעדנים כלל כמו עיגות או חלת דבש וכדומה מהדברים המתוקים לחיך ומרורים לבטן ־־־־! ויהיו נזהרים למאוד מבלי תת להילדיס הקטנים כשלא הגיעו לארבעה שנים ויורד לאכול בשר ולכל הפחות׳ יתנו יק מעט / וכן ישגיחו בהשגחה מעולה שלא להאכילם שוס אכילה גסה ועבה ✓ כי קשה להם הדבר להפסיד תכונת גוית© מפשס ♦ גס יזהרו שלא לתת להם פיחת בלתי מבושלים כ4א מעט €mperi$ aü$tmtint ÜvetnfTeit 4ter $(k’ü. יס(קדושין :wie נתר 5 נד שהידיעה צוד יגיע לו מזו נמלק אות-: חינוך קמנס החכמים זג ס יכשר :צמותחנמת לה על חתי לצאת יד עיס הילדיס תוךזבריהס לדרוש מעל ומדם נעלי ילמדו דעת וכה ובבירוי מדבר הפרקים / כנעימת קול!נגקעת־(/ sהלב בלבו ן f ג העובר ׳ I אחר 1 i ימחקנל .; , ואבריה 8 נעילות 1! ־ :הוא סנה : אס