Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · מרחשון תקמח (1787) · p. [Seite 19]

( לה ) בקירות הבית / ויכלאום בירכתי החדר לפנים מהחדר / מקום שאין יד האדר שולטת נו / ויסתמו החלונות ומזוזת הפסח סגורים יהיו / גס כל כקב וכל חור יסתמו בנעורת הפשתן / שלא יבוא נו הרות חלילה — י• ועל ידי כן האידים הרעים■ והארסייס הנולדים מזיעה ומשארי קטורי הגוף / יתפשטו ויתקבצו שמה / ואין להם מקום שיצאו דרך שם / והס יתפעלו למאוד על גוף הקטנים / עד שיחול עליהם חלייס רעים ונאמנים! ומלבד התחלואים עוד שארי מידות רעות נמו / רכות / עונג / עצלות / ושפלות ידים / הולכים לרגלי ההרגל הנפסד הזה / והמה יהרסו את בנין הילד / ויעשוהו ללא מועיל / ולכלי אין חפץ בו — ■״ כי הילד הזה יסוב על משכבו / ולא ישכים לעמוד מפחד האדר בלילות שהוא קר v וכה יהיה משפטו בכל העניניס / עד שבסופו יתרשל מהתעסי־ן בחכמות / ויתעצל מהשתדלות המזונות בעת גדולו * ואף על פי שהוא מתאוה אס לקניניס ואס להבונות / מכל מקום נכספה נפשו שיטילו לו דרך ארובות בשמים לחם אבירים —; גס החכמות כלס ישיג בצי עמל וטורח כשהוא עומד על רגל אחד — 5 מבלי שינוד וינוע למרחקים / לעבור ארחות ימים או ללכת אל בית המדרש / ולשקוד על מזוזת החכמה / ובכל הזמנים אפילו ביום שלג וסגריר / נמצא הוא חושק בלתי משיג * ומה עשתה לו זאת? רק העונג רק החינוך הנפסד אשר הגיע לו מאבותיו מנעוריו / על ידי אהבתם האולת וחכת שזא —! ומה מועיל יהיה בנער רך / אשר תסמר שערות ראשו מרות סערה / ולבו ממקומו יתר ממטר סוחף / תאחזנו השבץ משמם ומיס יכהו וירח בלילה —; יירא לעבור במים ואגמים מפני גמליהם / ולבו כדונג נמס מהציג כף רגלו על פני חוצות / פעם גשם שוטף / פעם קולות וברקים י. — עליו נאמר כחומץ לשיניס / וכעשן לעיניס / לא יצליח נ״א לשכב בין משפתיס * ואחר התנור והכיריס —!?p hl אין טוב כ״א ללכת בנתיב הטבע 7 ולא, נטה ימין : שמאל / ני דרכיו דרכי נועם / וכל נתיבותיו שלום * ג ב 3 3 הניחו ן (נוחי?;היג עצמו קון הטף ולהנהיגן פש י ני יו / ונל כאוניה / [c .בריאיה;יחיהס 1 ז מעשיה ־ך קצרה מלס / אשר לא ה היעוצה רסמים■/! לצדקה רי לבב) נן אשר להשביעו ן רענן/ :ה ברינה ׳עלפי ונאי / ולהיפן! עלינו פקיחא יהירה ד)ותס /