Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · מרחשון תקמח (1787) · p. [Seite 12]

( כה ) גי הנה נאמר פעולות H שניהם נהל / אף שהאחת היא קלה והשני׳ חמורה מאוד י נס מה לנו להעיר כאמירת פעולות טונות התוהות הן הרפות / כהיות שבאמת לכל פעולה ופעולה יצטרך נח מה אס מעט ואם הרבה / ובל עוד שלא נבין אליה הנוחות הנצרנין לה לא תהי' פעולה כלל / אכן אס נתוסף גת על איזה פעולה שהי׳ אפשר להתפעל בלעדו יק לא באותו המדרגה / אזי נעיר עליז במין הכבד / במו שהוא כליון נטוי ויותר מן ג&כל ♦ ודון * * . י׳ (ה) ומה שאמרת טעם הנפעל נעבור התדמותו להתפעל וכמוהו החרטה והנחמה אשר מצד אחד המה מהגלים הפעולה והוא הרעיון השני ומצד אחד המה פועלים כי הרחיהו הרעיון הראשון / הנה זה לא נראה לי מג׳ טעמים (א) שלדעתי אין הוראת שורש נחם על הכלת הרעיון הב׳ פי אס על ההסרה מן הראשון לבד ✓ כמו שהעירותי מר ע׳׳ז לעיל / וכן(ב) לא יהיה טעמו הרחקת הרעיון מעל האדם / כי אס להיפך הסית האדם מן הרעיון / ואס נעשה זה ע״י דגר אחר מחוץ לאדם הניתס- הנה אז יהיה האדם ההוא הנפעל / ואס נתהוה השנוי בו בעצמו אד יהיה המתפעל / במו שנדרת אתה ההפרש ניניהם t ני הגדר ההוא נכון מאוד נעיגי / אך נהיות שלפי תולדות העולם הנברא אי אפשר לשנוי כלי סכה הגורמת / לזה היה לך לשמש בלשון אתר / ותחת מאמרי י, אם נתחדש דבר מה/ובלי « גתחדש דבר מה ״ / היה מן הראוי לאמור / אס גתחדש דבר מה חוצה לו / ואם נתחדש נו ננפשו באחת מכוחותיה * (ו) הכלל שהנחת על שורש גחס ואחריו מלת על שהוא תמיד לשון חרטה / גס הוא נראה לי נכון * אולם לפי מה שאמרת טעם הכתוב ותכל נפש לוד לצאת אל אנשלוס כי נחס אבשלום על אמנון / כלומר התחרט על מה שעשה ונעבור החרטה הזאת נתפייס לו אביו / היה מן הראוי להכתב ני הנליהו החת ניבלת * לגן דעתי בזה ני נחם דוד ונתרנמנו בל״א(ער איזט אנדיס ויכנס מארק) / כלומר שבראשונה חשב שחמס גדול נעשתה לו מאבשלום ורצה לקנא אח קנאתו ✓ אבל כעת ההיא ניחם מהדעה הזאת ותשב ני השיב אמנון עצמו אסמיתתג במה