Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · מרחשון תקמח (1787) · p. [Seite 11]

r ז־ בז ) הפועל ואינו צריך יגיעה רכה לזרוק מים באצבע / אולם -בבח׳ינת׳ המיס מקבל הפעולה תתחזק על ידה מהירת ביאתו לדברההרק אליו על ידי דלוג וקפוץ / כאשר גס תורה על זה התיכה האשכנזית (שפרענגן / שפרינגן מאכן) * דמיון ב' פעולת הנחמה שהבאנו / שהיא כנדה נכחינת הפועל וצריך להג הרכה להסיר׳ אנינות האבל מעל לכן / אכן ככל זה לא תהיה ההסרה ההיא בעצמה אצל האיש הניחם כי אס במדרגה ראשונה / ואדרבה כל עוד שצריך בהכרח יגיעה רבה לפעול בדבר מה / זה לראיה סיזכלת הפעולה באותו הדבר לא תהיה כי אס חלושה / ולפי׳* מאותו הטעם עצמו שהוצרך דוקא בנין הכבד לנחום אבלים יצעדה ג״כ הנפעל בההוראה הפעולית י והבן על זה : (0 שאלתך השלישית : " גס לפי בחינה הטבעית לא יתכן ,, להשתמש בקל אחרי שהוא פעל יוצא לשלישי בבחינת ״ הרעיון י “ שגגה היא היוצאת מלפני ידידי! כי אין «רעיון מקבל הפעולה כלל / כי אס מתיחס עם הפעולה ביחס הגבול שממנו / הסר את האדם מן הרעיון * כמו ולא נחס אלהיס דרך ארץ פלשתים שמתיחס הדרך אל פעולת ההנהגה ב־חס הגדול שבו * (ד) שאלתך הרביעית : «ר לא ידעתי מה הלחץ אשר השיאך יי לתת שס ושארית לקל אחרי שהשס נחמה נגזר ממין יי הנכד וגו׳? “ אך> שגס זה מתורץ כבר במה שקדס / הנה אגב דאתי לידי לא אחדל מלהעיר אותך עוד להתבונן על מה ״ ידוע תדע ני דבר יחידי אינו צריך לסימן כלל / אך אס יש דבר הדומה לו אזי יסומן השני נדי להבדיל ולהכיר איש מאחיו ״ גס את זה ידעת / כי אנחנו לא נסמן את הראשון והקודם כאחד ממיני הקדימה / כי אס נסמן תמיד המאוחד והשני לו לכן אמרתי אס נמצא פעולה מה שיסדו מניחי הלשון בברן הכבד אזי היתה נונתס תמיד על הפעולה השני׳ / דהיינו או במדרגה או לענין עומד ויוצא * כי לו היתה כונתם על הפעולה הראשונה / למה לא נשמש בקל שהוא השורש גרידא בלי סימן הדגש? ואס אמר יאמר איש שכונו על פעולה חזקה / שאי אפשר לאדם לפעול בלי כח רב / בודאי שאין הדין עמו * ני