Ha- Meʾasef · 1787-01-01 · תשרי תקמח (1787) · p. [Seite 25]

וכיעור הוסיפו ד ע רה יוסיף מכאוב בראותו אנשיבש נבערים מדעה דוברים על צדיק עתק ני יאמרה אין לך מכאוב לנפש הכס ׳ כדברי כסיל אמנם על־4 מכאובי הגוף הנולדים מן העמל והשקידד־ק על דבר החכמה לא ידאג לב הנם > כי מעשה טובה אחת או פעולה טובה־*, אחת או רעיון זך אהד ימלאו ארה המהסור הזרה ויהגו מרפא לנפשו ושקה?1עצמותיו וכל מגיערה עונג נשמי ואפסיה התענוגיבש הגופנים יהשב החכם לאין > הבל המה ׳ רגע יחליפו ואינס מי זה יחמוד לצל קקיון אשר בין לילה הי׳ ובין לילדה אבד . וישליך אחרי גיוו עונג נצחי דהקשור בו והולך אתו מדבר ציה ׳ עובר עמו ארחות ימים ולא יעזבהו אם לזאת יקרא מכאוב ׳ נבחרה היות בעלי מכאובות באלה ׳ מלהיות בעלי הענוגות כמתעצל בחנמרה ־ ואים מכרת השני׳ יצא איש לקראתכם ׳ דעו כי מחסרון ידיעתו נולרדת עצתו * בי אין ביד מקטין המשכיל לדעת גדויד־״תר ׳ לשונו מדברת גדולות ולבו נבוב וספרו לנו המושאים ני תוף הי׳ תלוי על1 עץ והי׳ משמיע קולו למרחוק ויחרד בל השומע לקול המהומה .♦ ושאלהו : מרוע תשמיע קולך כל דהיופבאין איש אתך ף ויען: אשמיע קולי על* לא דבר ׳ אך להיותי חלול* ותוכי נעור וריק מכל ׳ כל* עת יפיח בי הרוה אל* כל* מקום אשף הוא הולך! אריס קולי וחז״ל אמרו אסתירא בי׳*גינא קיש קיש קריא ואם איש מכת השלישית איש ריבנם י •V תאבו אליו ואל תשמעו לו * ני זדון רוחו דבר בו ׳ רעה נגד פניו. תוכחתו נאצד־־ז * בי מי זרה בר לבב אשר ירד־הב בנפשו עוז לשפוט את רעולי ברברי אמונה־ז " היא דבר המסורדה אל* תלב ״ לא יכשל בדה נפש הנס אשר שקד על דבר חכמרל ביושר לבלו * ואס יציגו לפניכם אנשיכם אשר למדו דברי ך!נמדה וגעו ממעגל יושר וזנו אחרי שטי כזב ׳ דהציגו אתם לפניהם אנשים.אשר לא באו אל שעריה והמרה פועלי און ואין לך להקת אנשים מתי מספר כלם שווים לטויה ׳ כי אם תמצא כל פעבש לאיש יתרון כושר על רעהו והא לנכש בלל אשר מסרו לנו החנמיכש הראש וניכש ן אל תסתכל בקנקן