Ha- Meʾasef · 1785-01-01 · שבט תקמה (1785) · p. [Seite 7]

הירח לא יאיר לך ( ישעי p,׳ י*ט ) פלומר הירח שהיה לך עד הנה לנגה , להגיה לך בחשך ע״י אור שמקבל מן השמ-ש , לא תצטרך אליו עוד ופעמים כחוב ונכבים אספו נגהס ( יואל ב״י ו״ד ט״ו) ואין השמש בכלל , כי לפניהם אמר שמש ירח קדרו (שם שם) ,שהן שעי המאורות. הגדולים י וכן שמש ירח עמד וכולה ,־לאור ,חציך יהלכו לגגד־ך! ברק חניתך (חבקוק ג״ י") מלת לאור שב על שמש ומלת. מגה על ירח והנביא הזה נבא עוד ונגדה כאור תהיה קרגיס מידו לו ( שם ג" )•והוא מקרא סתום , הוקשה מאוד על מפרשי המקרא ז״ל לבארו , ומיסודנו נגלה ענינו. י כי זאת הנבואה תז$יי הנפלאות הגדולות שיעשה השם באחרית הימים, שאתת מהן מצאנוה מפורשת בנבואת ישעי׳ שאמר והיה אור הלבנה כאור החמה , שענינו שיחדש השם אור בלבנה; ויאיר באור עצמו ולא יצטרך עוד לקבלו מן השמש וזהו אומרו ונגה כאור תהיה שבימים ההם יהיה הנגה שהוא הלמה כאור שהוא החמה , וההתדמות הזאת היא , קרסים מידו לו שמאז ואילך יהיו קרני אורו מידי לו ולא יקבלם עוד מיד החמה כמו שהיה’עד העת ההוא חשך השמש בצאתו וירא לא יגיד־״י*, ״אורו ( ישעי׳ י״ג י") קרא להופעת הירח בלשון יגיה מטעם שנאמו » 1כ? גס במס כשהשמש מאיר בדבר זולתו , ואותי הדבר חוזר 1 ומאיר לנו , יקרא כשם גגה כ־מו שפרשנו למעלה , לפי שאין ההארה באה אלינו מקרני השמש בקו ישר , אלא ע״י כפילת קרניו ושבירתן - ולכן גס האור הזורח לנו מעלית השחר עד נץ החמה , ויוקשיעת החמה עד צאת הפנביס / לא יקרא בכתובים אור סתם t אבל סמוך אליו מלת בקר •כמי הבוקר אור ( כראשית מ״ד ג") וכאור בקר יזרח שמש ( ש״ב ד״ג ד") וכמו שיתבאר * ונבוזה בהם עד אור הבקר ( ש״א י״ד ל״ז) אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר[משתין בקיר ( שם ו"ה|ל״ז ) וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עון ( שם ז" ט") וכיוצא כהן כלס על ההארה שבין עלות השחר כנך החמה , ואילו נאמר כאלה אור סתם היה משמעו על זמן שהשמש על האופק , ועתה שסמך לה מלת בקר, ידענו שמדבר על זמן שהוא קודם לצאת השמש , שהוא אור הזורח בבקר מתחת לאופקנו ונראה לנו מתוך העננים י וכן ביום המעונן שאין קמי השמש. מגיעים אלינו במישור אלא ממקומות!•שסקעיס דרך העננים י יקרא כלשון נגה כמו וכאור בוקר יזרח שטס בקד לא עטת סנגד־־ז ממטר דשא מארן ( ש״ב ן״ג ד") כלומד מלכותי לא