Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · טבת תקמה (1784) · p. [Seite 14]

סב 1 ונדנד יין; «הזמן ,הלגו ד «"ס יה ־; »לשאיד* ־ ,זמישצי; המרה( : □רחק׳! עיניכם וי : פצמו«" שסייע <1 3w ,; <ן ניני üwj י ערן 1נ מכל/שיס שהסכרי! ץ כקידע; והעעשש ,והם! , ממוע , ז^נ ק חי < }■ »הקן החמשה הנסכים כשחיתס, והדיבור הוא רק כיו בנפשי 7 והיה מהראוי לכנותו כשס כת הדיבור , והיא הפת (דשפרמעגן) לבטא את מחשבותיו הפנימיות ע״י קול ההברה ולהודיע רעיונותיו אל אוזן חבירו השומע) אס שכיוון המחבר שב־עבוד זאת חוש הדיבור תרפה לנו , שהוא קשה הפעולה , ויותר טוס שנהיה נעדרים ממנו, והיתה ידיעתנו את סתרי מי אדם ומה שבמצפזניה© , בהעדר תשמיש המבטא , כ״א בהשכלת הנפ;» והבטה שכל״ת; באמת היתה זאת מעלה גדולה אצליכו, להיות באלהים מדעי תעלומות לב, אבל לפ״ו היו ג״כ החושים בכלל חרפה לנו כיותר : מפני כמו שהיינו משכילים ויודעים הציורים שבמטמוני כני אדם , מבלי הצטרכות רשימות והכרות התיבות, כן היינו יכולים לראות ולהריח המוחשים ולקבלם , בלי פקיחת עין והפגשת החוטם , כ״א הכל ע״ד מושכל והיו א*כ העיניס והאזניס והאף ג״כ מיותרים י ושהדבר נמנע כחקן , זאת יראה כל משכיל , מפני שה" ית" רצה לברוא בני אדם ולא שכלים נבדלים , וטובה גדולה עשה אתנו לתת לנו כלן הדיבור להתגלות על ידו הציורים הפנימים ׳, ולהודיע אותם בבירור גמור לנפש תדרשנו , וזה מותר האדם חן הבהמה - ועוד שכל מחשבות אדם ותחבולותיו מזימותיו ויצרי לבו הוא שחושב תיבות ומילות המגרות על העיניניס , ויצייר בנפשו אותיות וסימנים התתדמי' על צד החקוי אל הדברים שחושב , ואס נשלול ממנו התיבות , הנה הוא חסד ג"כ תחבולות המחשבה*); ואדרבה כח הדיבור פעולתו יותר דק ומהיר ובמעלה יתרה מכל שארי הכחות והחושים,ומטעם שהזט׳ד המחבר בעצמו , שתשמיש שארי החושים המה בלתי נופלים תחת הרצון, והגוף מתפעל חן המוחשים תמיד בעל כרחו, לא כן הדיבור , שיוכל להנהיג אותר כרצונו , עת לחשות ועין לדבר , אפילו ביכו לבין עצמו , אולם שארי החושים המכל להכריח את חוש הריח שידיח דווקא מיני כשמים , אס אין כל מאומה? או להכריח את חוש השמע לשמעו קול מליל , אס מנגן בחליל אין? כי המוחשים פוגשים כחושים עצמם , והחושים מתפעלים ומשיגים אותם שלא מרצונם אס כן מכל הצללים יופיע זהר מעלת הליכוד , ואספנו את חרפתו •י יריי<ד“י# ג" דף ו" הביא המחבר חקירה על הזמן והמקום, «מד ומאהבת הקיצור לא נעורר על כל הספיקו« י «גבת והסתירות •סצ .. , — .. ■■■»—» #גשל *) הקדמה למילות הגיון לרמב״ס 5;