Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · טבת תקמה (1784) · p. [Seite 15]

«השמירות והפיטוליס שכפלו כחקירה זו הרחבה חיני יס ונדבר רק ברמיזה לחכימא מכל מה שעלה במצודת. עיונינו * * 1,M הוא כעצמו אמנם אותו הדיר הנקרא המשך ״ *(דיא דויאר) והמקום הוא בעצמו אמנם אותו «הדבר הנקרא מיחק (דיא ווייטע) ואין לממן והמקום «שוס יסוד 'והרכב מחלקים מתחלפים בעצמותם כמו שיוו ״ לשאריהנבראיס , אבל אמנם הס עצמים מורכבים מחלקיה פשוטי© « ומתעצמים בנברא על שני אופנים , זה ע״צ ההמשך וזה ע״צ המרהק מה שכינה צהזמן עצמו המשך, והמקום בעצמו בשס מרחק; הוא כלתי נכונה מפני ששמות האלה מורים על תכונת עינינס ותוארם התל אחרי הקדם לנו הידיעה מה הוא הזמן ומקים עצמו; לא נצייר במחשבותינו מה הוא המשך? נאמר שהוא שהיית ענין בהתקבצות הזמן הנוכחי העבר , והעתיד; וא״פ תתחייב מתחילה הידיעה מעצמות הזמן הנוכחי ע״ד שאתר <ן נוכל לשפוט שהנוכחי יתמשך עד שיתהווה עבר ויתפשט המשכותז עד היותו עתיד; כי לא התגלה לנו עדיין רק עני ן וביאור שס המשך לא ענין הזמן העצמי , ואותו אנו מהאשים לדעת י אולם קריאת המקום בשם מרתק זהו מ© שהסברא אינה מחייבת , מפני שעגין מקום הוא התעצמות נקודת דבר בפגי עצמו בחלל הרקגי (רוים ) לא צל הריחות «התפשטות בו ( עקצטענסיאן) «והסתבאר מדברינו הוא , שהזמן. והמקום א*נ© כ״א' «כמיות עיונית המתעצמות כנבראים יכל© תחניבש הן גשמים והם נופלות בגדר הכמות * המספרי “ כל תשכיל לא 'יערער על זה שהרוחני לא יפול תחת הזמן והמקום ולא תחת ההתפשטות , וגס שאינו כגדר הבמות המספרי מפגי שהרוחני אינו מסודר מחלקים(ארגאנחירט) וא׳׳כ אינו כעל חלת; זא׳׳נ לא ידענו פירושו כמה שאמד הן רוחניס * הקדמד״ין הראשונה , צי.ההוית כ* מיצים , המין לא י *הרד־־ין דולגר־יז . והמין הב׳ הרח #מתלהטת; הדולגת (הפתאומית) הוא שיתהווה המר « כבת אמת צלו בשליחותו ולא היה שם רגע או מעמד #מצוע בין ההעדר להויה , אבל מיד היה ג״ה נשלם » בשליחותו «מהות!, (לא הי- שס שוס רגע 6היה חסר כה #מעיני« \