Ha- Meʾasef · 1784-01-01 · תשרי תקמה (1784) · p. [Seite 25]

רפואוע כדי שיבקשו רחמים ע״כל חה משמע לכאורה כפ*י שדחה הרמ״כס , זא״כ נפלה כרסיה , בבירא שאיו־-לנז הי*־ לדעיג ר״שי , אכל האמע יורה דרכו שחין כוונע ר״שי על7, ענין זה כלל , וזה שדקדק כלשונו הקצר וצח , לפי שלא הי' לכס נכנע על חוליים אלא |מערפא*ס מיד , ומשמע שהי' זה ע״ד סגולה כלי שוס פעולה והנהגה על דרך הרופאים רק מערפאיס במהירוע גדול , וכזה יש לחוש להמונים שיסירו הכטחון מהשם , שרואים עצמם במענו רגע מתרפאים , אכל וה שממציא עצמו כדאגה ופחד ושמירי; ענאי הרופאים , אין צריך פנים שלא כוון ר״שי לזה כלל ואין לומר אס אמע הדבר שחולי זה הוא משכנו אלקיס " לכל כשר לעונש חרוץ, האיד נבקש לפטור מזה ואימעי יגנה ב״ת אע חובו? זה דברי בזרוע , שהרבה שלוחים למקום , צאין לנו להרהר אחר משפטי ה״ האיד , ומה , ואנה ימצאו , אבל נבקש הטרף והלבוש והרפואה בכל כחיגו עם הכטתון לשס יעכרך, והיושב בשפלוע ידים, ועולה עיניו לשמים ,נגזר מארן החיים , ואין להאריך ככל זה כאן י גכש אין לומר שע״יו אפשר שיעבטל תעפילין איזו יום או מעפילה הקבועה , גס זה הכל , בשכבר הורונו חז״ל מוטב שיעחלל שבע אחד , משיעחלל שבעוע הרבה ,, גס לפי דברי הרופאי• , כמעט אינו שוכב במטה כי אס לפעמים שעה אתע או שעיס אולבש בזה יש לדון על אופן אחר שעושים ע״י שנועניס מדם או לחע הבועה במשקה , כזה אני חונך להחמיר כגדול היודע מזה שיקח דבר מאוס כזה , ומבואר אס,רו כטור י״ד סימן ק״יו וז׳ל : ואסור לאכול מאכלים שנפשו של אדם קצה בהן כגון משקים ואוכלים שנעערב בהם קיא צואה ולחה סרותא כ<׳, שכל אלו בכלל אל עשקצו אע נפשועיכס וכתב הרמ״בס שהאוכל מאכלים אלו , מכין אועו |מכוע מרדוע עכ״ל הטור , ואין לחה גדולה סרוחה מזי , ול״פז יש אסור לגדול בזה , ואף שיש לדחוע דזה מיירי אם אכלו ברעבענוע , ויודע שיש כזה עערזכע דבר מאוס , אז שהוא ככלים מאוסים, כמו כקרנא דאומנא, וכדומה , ומפקיר נפשו לעאוע האטלה , וזס נקרא ודאי משוקץ ומזוהם , אכל וה